ירון ידען - סיפורו של חוזר בתשובה שיצא בשאלה

כל היהודים החילונים הם או יוצאים בשאלה, או צאצאים של יוצאים בשאלה. למרות זאת, יש כמות מועטה יחסית של תיעוד וספרות על התהליכים שעובר היוצא בשאלה (אני אישית מאוד אוהב את "אפיקורוס בעל כורחו" של יהושע בר-יוסף). אפילו עוד יותר נדיר להתקל בסיפורם האישי של החוזרים בתשובה (אחת הדוגמאות האחרונות היא - "מקימי" של נועה ירון-דיין). אבל הסיפורים הנדירים במיוחד הם סיפורים של אנשים שחזרו בתשובה ואז יצאו בשאלה.

ירון ידען הוא אדם כזה. הוא בא מבית חילוני, חזר בתשובה בגיל 17, התחתן בשידוך, הוליד 7 ילדים ונמנה על סגל של כולל ברכסים. בגיל 33 הוא יצא בשאלה עם אשתו ועם שבעת ילדיהם.

תשקיעו את הזמן ותצפו בהרצאה המרתקת שלמטה בו ירון מספר את סיפור חייו יוצא הדופן, את תהליך החזרה שלו בתשובה, את אורח החיים שלו כחרדי ואת תחילת הספק שניטע בליבו ושהוליך לבסוף ליציאה בשאלה.

כיום ירון ידען הוא ראש ארגון דעת אמת שאותו הקים, והוא פועל למען שחרור מהדת, לקידום הנאורות וההשכלה.

האמריקאים נעשים אתאיסטים

לפני כחודשיים פורסם בארצות הברית סקר ARIS, סקר טלפוני גדול שבחן את ההשתייכות הדתית של אזרחי ארצות הברית. בסקר השתתפו 54,461 אמריקאים שהוגרלו לפי מספרי טלפון . בתקציר התוצאות מוצגת השוואה בין תוצאות הסקר הנוכחי (2008) לבין סקרי ARIS הקודמים (1990 ו-2001). המספרים של הסקר די מדהימים. כשמסתכלים על הנתונים (במסמך עצמו או למשל בוויזואליזציה היפה שעשו לנתונים ב-U.S.A Today) אפשר לראות שתוך 18 שנים בלבד:

• ארצות הברית נעשתה פחות נוצרית - חלה ירידה של 10% בכמות הנוצרים בארצות הברית, מ-86% ב-1990 ל- 76% ב-2008.
• אחוז האנשים ללא השתייכות דתית (אתאיסטים, אגנוסטיקנים ואנשים שאמרו שהם לא מזדהים עם אף דת מסוימת) כמעט הכפיל את עצמו (!) מ-8.2% ב-1990 ל-15.0% ב-2008.
• החלשות הנצרות לא נובעת מהתחזקות דתות אחרות אלא מדחייה של הדת הממוסדת ככלל
• בכל מדינה ומדינה בארצות הברית מספר הלא-מאמינים גדל.
• רק 0.7% מהאמריקאים מזהים עצמם כאתאיסטים ורק 0.9% מזהים עצמם כאגנוסטים. לעומת זאת כאשר הם נשאלים את השאלה הבאה: "בהתייחס לקיום האלוהים, האם אתה מאמין ש":

1. אין כזה דבר
2. אי אפשר לדעת
3. אני לא בטוח
4. יש כוח עליון אבל אין אלוהים אישי
5. יש אלוהים אישי
6. מסרב לענות

• רק 69.5 אחוז ענו כי הם מאמינים באל אישי, יותר מ-12% אמרו שהם אתאיסטים/אגנוסטים/לא בטוחים, ו-12% מאמינים בכוח עליון אך לא באל אישי. המשמעות היא כנראה שהמילה אתאיסט היא מילה טעונה בארצות הברית ויש לה משמעויות נלוות, ולא טובות במיוחד.

• החילון הרציני של האומה האמריקאית התרחש דווקא בשנות התשעים (מ-8.2% ל-14.2%) והתקדם בקצב הרבה יותר אטי בשנות ה-2000 (מ-14.2% ל-15%). האם הגורם הוא השמרנות שאחזה את האומה האמריקאית לאחר אסון התאומים? האם בגלל ממשל בוש הנוצרי? אולי בגלל אופי דפוסי ההגירה לארצות הברית ממדינות אסיה? אשמח לשמוע ממישהו ניחושים.
• המדינות שעברו חילון הכי מהיר הן מדינות ניו אינגלנד, כלומר המדינות בצפון מזרח ארה"ב. החילון שם הגיע במדינות כמו וורמונט וניו-המפשייר לכדי 21% ו-20% בהתאמה. זהו גידול משמעותי מאוד.

• המדינות שעברו חילון הכי אטי הן בעיקר מדינות הדרום, כאשר המתחלנות הכי איטיות הן ארקנסאו (מולדתו של ביל קלינטון) ומיסיסיפי, שבהן מספר האנשים הלא-משוייכים דתית גדל רק ב-2% ו-3% בהתאמה.

אז חברים, נראה שיש מקום לשמחה וגם לתקווה. אזרחי ארצות הברית מאבדים אט-אט את אמונתם בדת הממוסדת. ודרך אגב, מצבנו בישראל אפילו יותר טוב (כאשר מגדירים שלהיות לא דתי זה טוב) מזה של האמריקאים: לפי הסקר הזה של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה 13% לא מאמינים באלוהים, ו-24% לא בטוחים אם יש או אין. כלומר סה"כ 63% מהישראלים מאמינים באלוהים (יחסית ל-70% אצל האמריקאים).

לסיום ארצה לשאול שאלה אחת קטנה: למה? למה האמריקאים נעשים אתאיסטים? האם זה בגלל ההתקדמות המדעית שסוגרת יותר ויותר פערים באי-הידיעה שלנו על העולם? האם זה בגלל העליה ברמת החיים? אולי האינטרנט? אולי התחזקות האינדיבידואליזם ואבדן הקהילתיות? אינני יודע. מאוד הייתי רוצה לדעת.

אשם עד אשר הוכחה חפותו - כירופרקטים תובעים את סיימון סינג

ארגון הכירופרקטים הבריטי הגיש תביעת דיבה נגד סופר המדע הפופולרי סיימון סינג, הידוע בין היתר ככותב של "המשפט האחרון של פרמה", "סודות ההצפנה" ו-"המפץ הגדול".
הסיבה - הסופר פרסם מאמר בעיתון ה-guardian בו הוא מבקר את היעילות של שיטת הטיפול כירופרקטיקה. באתר של העיתון לא הצלחתי למצוא את המאמר (כנראה הורד בעקבות התביעה), אך כמובן שבלוגרים ספקנים רבים טרחו לפרסם את נוסח הכתבה. הנה קישור לתעתיק הכתבה המקורית של אחד מהם.

כירופרקטיקה היא שיטת טיפול המבוססת על ההנחה כי בעיות במפרקי עמוד השדרה עלולות להשפיע על מערכת העצבים, ולגרום למגוון בעיות בריאותיות. סיימון העלה כלפי הכירופרקטים שתי טענות עיקריות:

1. אין ראיות מדעיות לכך שכירופרקטיקה יעילה בטיפול של בעיות שאינן קשורות לעמוד השדרה (ארגון הכירופרקטים הבריטי למשל טען כי ניתן לטפל בבעיות כגון כאב בטן עוויתי, בעיות שינה, בעיות תזונה, דלקות אוזניים ואפילו אסטמה!).
2. גם הטיפול הכירופרקטי בבעיות גב עשוי להיות מסוכן. לדוגמה - הטיפול עלול לגרום לקריעת העורקים השידרתיים שנמצאים בקרבת הצוואר ובעקבות כך למוות.

למרבה הפלא התביעה כלל לא נסובה על 2 הטענות הללו (אולי לכירופרקטים אין דברים חכמים להגיד עליהן), אלא על המשפט הבא מתוך הכתבה:

This organization is the respectable face of the chiropractic profession and yet it happily promotes bogus treatments

בשימוע שנערך בעניין התביעה בשביעי למאי השנה, השופט קבע 2 קביעות הרות אסון מבחינתו של סיימון סינג:

1. המשפט אינו מהווה "הערה" (comment) אלא ציון "עובדה" (fact)
2. באומרו "promotes bogus treatments" התכוון סיימון סינג כי שארגון הכירופרקטים הבריטי שיקר באופן מודע (consciously dishonest)

המשמעות של הקביעה הראשונה היא שכעת סיימון סינג צריך להצדיק את העובדה אותה הוא ציין (אם זו הייתה נחשבת הערה, לפי החוק הבריטי היה מספיק להראות שהיא "הערה הוגנת" וזה יותר קל מלהצדיק עובדה).
המשמעות של הקביעה השנייה היא שסיימון סינג צריך להוכיח שארגון הכירופרקטים הבריטי שיקר באופן מודע.

כלומר, לפי הקביעה של השופט כדי לנצח במשפט סיימון סינג צריך להוכיח כי כל חברי ארגון הכירופרקטים האנגלי לא מאמינים במקצוע הכירופרקטיקה ומרמים במזיד את הציבור. כמובן שלא ניתן להוכיח כזה דבר, וגם די ברור שסיימון סינג לא התכוון להגיד כזה דבר במאמר שלו, ולכן אם הסופר ילך למשפט מצפה לו הפסד בטוח.

לכן נותרו לו שתי ברירות:

1. לעתור נגד ההחלטה
2. להגיע להסדר ולשלם 100,000 פאונד אנגלי (!)

למי שמתעניין, כך סיימון סינג הגיב על ההחלטה.
דרך אגב, הסופר פרסם את הכתבה בעקבות ספר שנקרא Trick or Treatment, שסוקר באופן ביקורתי מגוון שיטות של רפואה אלטרנטיבית. לא קראתי את הספר, אני מתכנן לקרוא אותו כשיתורגם לעברית.

אז אני מקווה שהסופר המפורסם יחליט לעתור ולהמשיך להלחם בבית המשפט, אבל מעבר לזה, כל העניין הזה מטריד אותי עד מאוד. קודם כל באופן אישי - מדי פעם, בבלוג הזה ממש, אני עשוי לבקר את אחד ממקצועות הטיפול המשלימות, או לבקר את דבריו של רב כזה או אחר. אז למזלי אין אף אחד שבאמת קורא את הבלוג הזה כרגע. אבל מי יודע? אולי יום אחד תהיה לו תפוצה מספיקה רחבה כדי להגיע לאיזה כירופרקט ממורמר, או איזה אירידיולוג שמפחד שהפוסט שלי מדלל את הכנסתו, והוא ימצא איזה מילה מסויימת שכתבתי בפוסט שעשויה להתפרש כמשהו שניתן לתבוע בגינו תביעת לשון הרע?

ובכלל, איך זה יכול להיות שבניגוד לכל הגיון, בענייני תביעה דווקא הצד הנתבע צריך להוכיח את חפותו ולא להיפך? למה זה אני כנתבע שצריך להוכיח שהקביעה שלי נכונה ולא התובע שצריך להוכיח שהקביעה שלי היא שקרית?
מה המשמעות של חוק מהופך שכזה לגבי חופש הביטוי וחופש העיתונות?
איך זה שכשאורן זריף טוען שהוא זה שהפיל את השרת של גוגל ומצא את מצבור הגז הטבעי של תשובה הוא לא צריך להוכיח את דבריו, אבל כשאדם כותב על חוסר היעילות של שיטה טיפולית מסוימת הוא צריך פתאום להוכיח מדעית את טענותיו?

אני לא משפטן, אבל משהו פה נראה לי דפוק. ממש דפוק.

מה אתם חושבים? האם אני מגזים? מישהו יודע האם חוק איסור לשון הרע במדינת ישראל דומה לחוק האנגלי בהיבטים האלה? האם יש מישהו עם איזו השכלה משפטית בקרב הקוראים שיכול לשפוך אור על כל הנושא הזה?

אשמח לקרוא את דעותיכם בתגובות.

מה הסיכויים ??? תקשורת עם המתים בחדשות ערוץ 2

במהדורת החדשות של יום שישי ה-25/04/09 בערוץ 2 שודרה כתבתו המצולמת של עמנואל רוזן "כוח מסתורי הפגיש בין משפחות שכול" (הכתבה המלאה בקישור). הסיפור בקצרה:

חייל צה"ל אלחנדרו הופמן נספה באסון המסוקים בשאר ישוב ב-4 בפברואר 1997. אחרי מותו ולילה לפני ההלוויה חלמה האם המותשת מדאגה כי בנה מבקש ממנה לרשום מספר טלפון. האם זכרה את המספר וכשהתעוררה רשמה אותו על פתק. חודש לאחר מכן היא הרימה את הטלפון והתקשרה למספר שבפתק. להפתעתה גילתה כי האישה שענתה לה בעברו השני של הקו איבדה את חבר שלה בתאונת מסוק 15 שנה קודם לכן - בפברואר 1982. כמו כן, מסתבר כי אחותו של החבר ההרוג באה לנחם את האם השכולה של אלחנדרו בעת שישבה עליו שבעה.

מגיש המהדורה יאיר לפיד והכתב עמנואל רוזן התרשמו מאוד מהשתלשלות העניינים המתוארת בכתבה. יאיר לפיד התרשם עד כדי כך שהוא אומר בפתיחת הכתבה: "הסיפור הבא ... הוא בלתי נתפס, אין שום דרך להסביר אותו". אבל כתב חרוץ כעמנואל רוזן לא ישאיר אירוע ללא הסבר ולכן בכתבה הוא מציע תיאוריה מלומדת משלו להתרחשויות:

עמנואל רוזן: "אז יכול להיות שזהו סיפור על התמודדות אחרת עם השכול, ויכול להיות גם שכמו שרחל ואליסיה משוכנעות עכשיו, שזהו סיפור על אבי ואלה [אלחנדרו], שהפכו להיות חברים טובים בעולם הבא. כי המוות הוא אולי נורא, אבל יש לו גם פנים אחרות"

"המוות אולי נורא אבל יש לו גם פנים אחרות"??

בכל מקרה אחרי שידור הכתבה יאיר ועמנואל מתפנים לעסוק בחישוב ההסתברותי של התכנות אותו המאורע:

יאיר לפיד: "מה ההסתברות שהיא תשמע את המספר והמספר יהיה אמתי והמספר יהיה של משפחה שכולה ושהמשפחה השכולה תהיה של מישהו שנהרג גם כן באסון מסוקים ואז באותו שבוע. אני חושב שאין הסתברות כזו או שהיא במיליארדים"
עמנואל רוזן: "לזכות בפייס ובטוטו באותו שבוע זאת הסתברות הרבה יותר גבוהה ... דווקא מהמקום החילוני שלנו אולי יותר קל לבוא ולומר שדברים שאנחנו לא מבינים ולא רואים ולא מוחשיים ולא מצליחים להחזיק אותם צריך להתייחס אליהם בכבוד. אין לנו מושג מה קרה כאן..."
יאיר לפיד: "גם החילונים יודעים שהם לא מבינים הכל."

כמובן שהרמיזות של יאיר לפיד ועמנואל רוזן לקיום חיים אחרי המוות ודברים "שאי אפשר להסביר" מצאו להם אוזן קשבת ופה פטפטני אצל אותם אנשים המתפרנסים מאמונות לא מדעיות. למשל אירידיולוגית בשם דבי דלויה כתבה פוסט בשם מסרים מלמעלה בו מסבירה לקוראים איך עליהם לקלוט את המסרים הללו:

מסרים יגיעו למשל בצורת כרזות בחוצות או בעיתון עם מילה, משפט או ציור שיהוו מעין קריצה מלמעלה, – תפתחו את העיניים תסתכלו סביב... כל דבר יכול להיות מסר מלמעלה. כל שעליכם לעשות הוא להיות מודעים ולהיפתח לקשר עם ההדרכה שלכם.

דרך אגב, אם אתם שואלים את עצמכם מה זה לעזאזל אירידיולוגיה מדובר באחת משיטות האבחון הרפואי הפסאודו-מדעיות היותר מופרכות שבחבורה. הטענה העיקרית של האירידיולוגים היא שלכל איבר בגוף מתאים אזור בקשתית, ושניתן לאבחן בעיות באיברים אלו על ידי בחינה של דפוסי הצורות בקשתית. האירידיולוגיה בגרסתה המודרנית, כמו הרפלקסולוגיה, היא עוד אחת משיטות האבחון והטיפול שנבעו מאינטואיציה של איזה רופא במאה ה-19, ומאז נחקרו רבות ונדחו באופן גורף על ידי הממסד המדעי. העובדה שהופכת את האירידיולוגיה למטופשת במיוחד היא שהקשתית בדרך כלל לא משתנה במהלך חיינו (למעט מקרים של גלאוקומה). הקשתית קבועה עד כדי כך שמשתמשים בה לזיהוי ביומטרי כפי שמשתמשים בטביעות אצבעות.

כמובן שגם סתם אנשים שמאמינים בקיום העולם הבא ראו בסיפור הזה ראייה לקיום חיים אחרי המוות. ראו למשל את התכתובת בפורום הבא שבו אחד המשתתפים מביע את דעתו (אמנם בצורה קצת עילגת) כי

לכל אלה שבספק עם יש עולם הבא פה יש לכם את ההוחכה [שבכתבה] ועוד הרבה הוחכות...

אז יאיר, עמנואל, דבי, הבחור הדתי שמבחינתו המקרה הוא "הוחכה" וכל אדם אחר שכתוצאה מהכתבה עלו בראשו תהיות לגבי קיום של חיים אחרי המוות, אתם יכולים להירגע. בהחלט אפשר להסביר את הסיפור הזה גם בלי להניח ש"אבי ואלה חברים בעולם הבא". ההסבר הוא פשוט, אם כי מאכזב מעט : האינטואיציה האנושית ממש גרועה בהסתברות וממש גרועה בשיפוט לגבי תהליכים מקריים.

אתם יכולים לקרוא בחינם ספר שלם על זה אבל בוא נעשה כאן ניסוי קטן. למטה כתובות 2 סדרות של הטלות מטבע (כאשר 0 מסמל עץ ו-X מסמל פלי). אחת מהסדרות היא מקרית והשנייה אינה מקרית. נסו להגיד איזו סדרה מבין שתיהן היא המקרית:

1. 0XXX0XXX0XX000X00XX00
2. X0X0X000XX0X0X00XXX0X

אם אתם כמו רוב האנשים (וכמוני) כנראה שאמרתם שסדרה מספר 2 היא המקרית ושסדרה מספר 1 אינה מקרית. במקרה הזה טעות בידכם. משום מה האינטואיציה שלנו אומרת שבסדרה מקרית אסור שתהיינה יותר מדי חזרות. כך בדיוק נוצרת אשליית "היד החמה" בכדורסל - התפיסה השגויה שגורסת שאם שחקן קלע לא מזמן יש לו סיכוי יותר טוב לקלוע בקליעה הבאה.

יש עוד המון דוגמאות להטיות קוגניטיביות של המוח האנושי וחלקן הלא מבוטל נובע מהעובדה שבני האדם הם יצורים מחפשי דפוסים, ונוטים למצוא דפוסים גם בדברים מקריים (כמו ילדים שבחושך מסתכלים על הצללית של בגד על הכורסה ורואים שם מפלצת).

ועכשיו כשאנחנו משוכנעים שאסור לסמוך על עצמנו בשום פנים ואופן כשזה נוגע למקריות וסיכויים ניגש להטיה הקוגניטיבית שרלוונטית לעניין הכתבה: אחת התקלות היותר חמורות של המוח האנושי בהיבטי מקריות היא שפשוט קשה לנו מאוד לקבל את העובדה שגם דברים שההסתברות שלהם מאוד מאוד נמוכה קורים מדי פעם. כשאנו נתקלים בתופעה מאוד נדירה (לטעמנו) אנחנו ישר פוסלים את ההסבר ההסתברותי (במין אמירה רטורית של "מה הסיכויים שזה מקרי???") ומיד קופצים להסבר לוגי-סיבתי. הבעיה היא שאין שום סיבה לוותר כל כך מהר על ההסבר ההסתברותי. בואו ניקח לדוגמה אירוע שההסתברות שלו להתרחש היא 1 ל-6.77 מיליארד בכל יום (בערך כמות האנשים בעולם). ללא ספק - אירוע בעל הסתברות נמוכה מאוד. הסיכוי שהאירוע יקרה לנו במהלך חיים שלמים, אפילו אם נחייה 100 שנה הוא 0.000005 כלומר יש סיכוי של יותר מ-0.99999 שנמות בלי שייקרה לנו האירוע הזה. אבל בעולם יש יותר מ-6 מיליארד בני אדם ולכן לפי חישוב הסתברותי נצפה שבממוצע בעולם האירוע הזה קורה מדי יום ביומו! ניקח כדוגמה אחרת את האירוע החביב על עמנואל רוזן, הזכייה בלוטו . הזכייה בלוטו היא עסק מאוד לא סביר - 1 ל-14 מיליון (לפי וויקיפדיה) אבל הנה, כל כמה חודשים מישהו גורף את הפרס הגדול. לכן כמו שאנחנו לא טוענים שיש אלוהים כשמישהו זוכה בלוטו כך אנחנו לא צריכים להתרשם מתופעות לא סבירות אחרות.

אז הסיפור הזה הוא באמת מרתק מבחינה אנושית ובאמת ההסתברות שלו להתרחש היא מאוד נמוכה, ואני באמת לא יכול להאשים את אמו של החייל ההרוג שהיא נאחזת בהסבר העולם הבא כדי להאמין שבנה עדיין קיים במקום כלשהו, אבל אנחנו שיודעים כעת מהן המגבלות של המוח האנושי צריכים לדעת שאפילו אם ההסתברות של המקרה הזה היא 1 למיליארדים כמו שיאיר לפיד טוען, האירוע הזה בהחלט יכול להתרחש.

לכולנו קורים דברים לא סבירים: אנחנו חושבים על מישהו והוא פתאום מתקשר, אנחנו פוגשים מכר בקצה השני של העולם, אנחנו חולמים משהו והוא מתרחש וכו'. התופעות הללו אמנם מאוד קוסמות למוח מזהה הדפוסים שלנו והוא מיד רוצה לקפוץ למסקנות מרחיקות לכת אבל אתם, שכבר יודעים שאסור לסמוך עליו במקרים כאלה, צריכים לעצור את עצמכם, לנשום נשימה עמוקה ולהגיד 100 פעמים בלב :

גם דברים לא סבירים קורים, גם דברים לא סבירים קורים, גם דברים לא סבירים קורים, גם דברים לא סבירים קורים...

חינם - ספר אלקטרוני על חשיבה ביקורתית

[תיקון קישור לספר]

האוניברסיטה הפתוחה מפעילה אתר שנקרא "פאר" בו היא פותחת את ספרי הלימוד שלה וחומרים אחרים לקהל הרחב. הפרוייקט כמובן ממש משמח, ומקבל את השראתו מאוניברסיטאות מובילות בחו"ל כמו MIT וסטנפורד שעושות דברים דומים.

בינות לערימות הווירטואליות של ספרי המשפטים והסוציולוגיה מסתתרת לה פנינה אמתית - הספר חשיבה ביקורתית - שיקולים סטטיסטיים ושיפוט אינטואיטיבי (האתר דורש הרשמה חינם).

הספר מתאר את הטעויות הנפוצות שאנחנו בני-האדם עושים כאשר אנו באים להסיק מסקנות ממידע. הוא מחולק לשני תחומים עיקריים - שגיאות של האינטואיציה ושגיאות בסטטיסטיקה. הספר כתוב בשפה בהירה ומשופע בדוגמאות מאלפות מהעיתונות ומהחיים.

החסרונות: לא ניתן להוריד את הספר אלא רק לקרוא אותו באופן מקוון באפליקציית ווב מעצבנת והחלקים על סטטיסטיקה עשויים להיות טיפה טכניים מדי לאנשים ללא השכלה מתמטית.

בכל מקרה זהו המשאב החינמי הכי טוב שאני מכיר בשפה העברית ללימוד חשיבה ביקורתית (ולא נתקלתי במקבילה ראויה באנגלית). מי שקורא את הספר מההתחלה ועד הסוף מקבל פטור מהבלוג הזה לצמיתות.

הלוואי והיו מלמדים את זה בביתי-הספר...


חשיבה ביקורתית - שיקולים סטטיסטיים ושיפוט אינטואיטיבי