מוסר ואלוהים - טיעון בעד קיום אלוהים #1

ליטרים רבים של דיו נשפכו במהלך ההיסטוריה על ידי מאמינים בנסחם טענות בעד קיום האל או האלים בהם האמינו. גם הלא מאמינים לא טמנו ידם בצלחת וניסחו טיעונים רבים נגד קיום אלים (בהצלחה רבה לטעמי). בפוסט הזה ובפוסטים עתידיים אנסה לתאר טיעון כזה או אחר בעד קיום אל או אלים ואת טיעוני הנגד שמפריכים אותו. את כל זאת אעשה כמובן באופן לא מקורי להפליא, מכיוון שהפרכות של הטיעונים האלה רובצות ברחבי האינטרנט במקומות ועותקים רבים, למשל באתר חופש, אבל גם לי מותר לא?

היום, כדי להתחמם, נדבר על אחד הטיעונים הכי חלשים שאני מכיר - הטיעון בנוגע למוסר אלוהי אל מול מוסר אנושי.
קודם כל אביא כאן כמה ניסוחים שלו שמצאתי ברחבי האינטרנט. הראשון הוא מפורום אתאיזם בתפוז:

אם אין אלוקים כביכול , אז מדוע על האדם לנהוג במוסר? מי אמר שדעתך המוסרית היא מוסרית באמת? למשל האם היה נכון לחסל את היטלר כשהיה תינוק?!מי שתומך בחיסול הוא לכאורה אדם לא מוסרי אולם יש שיאמרו שגם מי שתומך בדעה ההפוכה הוא מוסרי. אם אין דרגה עליונה שקובעת אי אפשר להגדיר מה מוסרי ומה לא.

השני בחר דווקא לבטא את הגיגיו בפורום אבולוציה בתפוז:

עצם קיום האבולוציה מפריך מעיקרו כל מוסר אנושי שהוא, אם אין יוצר לעולם, אין לעולם תכלית ומטרה. ואיש הישר בעיניו יעשה... אם כל מה שהמוסר האנושי בנוי עליו הוא שכל אנושי. הרי הוא נתון לפירוש שלנו. ואם נקבע שאנשים אינם טובים יותר מעכברושים, כפי שעשו בשואה, זה יהיה מוסרי ונכון לטבוח בהם

השלישי נמצא באתר ששמו עולם היהדות והקבלה:

שאלה: "מה כל כך רע באי אמונה בבורא עולם? האם אי אפשר להיות מוסרי ללא אמונה בבורא עולם?
תמצות תשובה: מוסר אנושי הוא מוגבל ונטוי ליצרו ותאוותו של האדם וגורם לדרדור מוסרי, כיוון שמעצם טבעו הוא מוסר יחסי ומשתנה, לפי הסביבה המקום והזמן, וניתן להצדיק איתו כל פשע הכי נתעב, כדוגמת היטלר וחבריו.

והרביעי לקוח מאתר מנוף:

כל הדרכים מובילות להכרה כי המוסר האנושי, המוסר היחסי - מעורער. ומצמיח תופעות של פשיעה, אלימות, סמים, אלכוהוליזם, התאבדויות. מוסר שנתפר ע"י בני אדם משתנה, אינו קבוע ולכן יכול להצדיק כל דבר.

טוב. אמרתי שזה טיעון חלש, האמת שעכשיו כשאני קורא את מה שהחבר'ה האלה אומרים אני רואה שזה אפילו לא טיעון חלש, זה פשוט לא טיעון בעד קיום אל בכלל, ואני אסביר. אם נזקק את הטיעון למהות שלו נקבל משהו כזה: אם אין אלוהים אז אין אמת מידה מוחלטת לטוב ורע, מה שגורם לכך שכל אחד מחליט לעצמו מה מוסרי בעיניו ומה לא - מה שיגרום לכולם להתחיל לרצוח ולגנוב בלי אבחנה.
אז נניח שהטיעון הזה נכון - ונניח שאנחנו נוסעים במכונת זמן לעתיד ואנחנו מגלים שכולם שם אתאיסטים ובאמת כולם גונבים אחד מהשני ורוצחים אחד את השני בלי אבחנה, ואפילו מקיימים יחסי מין הומוסקסואליים (!). האם זה אומר שיש אלוהים? כמובן שלא. כל מה שהטענה הזאת אומרת הוא שחברה שבה כל האנשים מאמינים באלוהים טובה יותר מחברה בה אנשים לא מאמינים באלוהים. כלומר, הטענה לא מתייחסת בכלל לשאלה העובדתית על קיום אל, אלא רק עניין שיווקי - עד כמה כדאי לשכנע אנשים להאמין באלוהים.

אז עכשיו שהפרכנו את טיעון בעד קיום אלוהים #1 (פשוט הראנו שהוא בכלל לא טיעון בעד קיום אלוהים) אפשר לדבר על המהות האמיתית של הטיעון הזה - האם למרות שאין אלוהים כדאי לשכנע את כל העולם להאמין באלוהים כי כך העולם יהיה טוב יותר?

בניגוד למדדים אחרים כמו רציחות ומשכורות, קשה למדוד בצורה מדוייקת אתאיזם באוכלוסיה ולכן הסטטיסטיקות בנושא לא הכי טובות, אבל מוויקיפדיה ומהסקר של צוקרמן אפשר לראות כי שוודיה, וייטנאם, דנמרק, נורווגיה ויפן הן כנראה המדינות האתאיסטיות ביותר בעולם. אם הטיעון של התאיסטים נכון, נצפה ששיעור הרציחות במדינות האלה ירקיע שחקים. בוא נתבונן בנתונים: לפי וויקיפדיה מבין המדינות שציינתי המדינה עם שיעור הרציחות הכי גבוה (שוודיה) מתאפיינת ב-2.46 נרצחים לכל 100,000 איש, בהחלט לא שיעור רציחות גבוה, למעשה נמוך הרבה יותר מארצות הברית (5.8), ומאיראן (2.93 בלי להחשיב רצח בחסות המשטר) שהן מדינות דתיות הרבה יותר. יפן מצידה מתהדרת בשיעור רציחות נמוך במיוחד (0.64), וגם ישראל שנחשבת מדינה אתאיסטית למדי במקום די טוב בשיעור הרציחות (1.87). קל לראות שכלל אין קורלציה בין מידת האתאיזם למידת הרצח במדינה. אותו דבר ניתן לומר לגבי סטטיסטיקות האונס במדינות אלו.

בסך הכל נראה שמדינות אתאיסטיות מסתדרות דווקא לא רע עם התושבים שלהן, ואין משהו באתאיזם שהוא משחית מוסרית במהותו. מה שבאמת מפחיד אותי בטיעון הזה של המאמינים הוא האמירה של האדם הדתי שהסיבה היחידה שבגללה הוא לא יוצא למסע הרג ואונס היא שיש כוח עליון שאומר לו שלרצוח ולאנוס זה רע, ואף מעניש אותו אם הוא עובר על החוק הזה. האם החינוך הדתי עד כדי כך רע?

התחושות המוסריות (אמפתיה, הוגנות) טבועות בפסיכולוגיה של כולנו ובכל התרבויות האנושיות, והן תוצר אבולוציוני של הצורך לחיות בצוותא בקבוצות ולשתף פעולה (על זה אולי בפוסט אחד). יותר מזה, מאותן סיבות הן נפוצות גם בעולם הטבע. לא צריך אלוהים כדי שיגיד לנו שלרצוח זה רע, אנחנו מרגישים את זה עמוק בפנים (אולי חוץ מקוראיי המוגדרים פסיכופתים). דווקא הדתיים בתפיסת המוסר האבסולוטית שלהם מועדים לפעול בצורה לא מוסרית, כי הם מכבים את המצפן המוסרי האישי שלהם ומקשיבים רק למה שהם חושבים שהוא דבריו של אלוהים. כך עיסה דביקה של אינדוקטרינציה וייאוש מביאה לעולם את השיקוצים הנוראיים הנקראים מחבלים מתאבדים - אנשים בעלי מצפן מוסרי כל כך פגום שהם באמת ובתמים משוכנעים שהם מבצעים מעשה מוסרי בכך שהם רוצחים ילדים בתחנות אוטובוס. דרך אגב, אנשיו של היטלר כיבו גם הם את המצפן המוסרי שלהם - הפעם לא לאלוהים אלא לאינדוקטרינציה הנאצית.

בכלל בתפיסה הדתית לגבי מוסר יש מספר בעיות קריטיות. בוא ניקח אחת לדוגמה, עניין שאפלטון עלה עליו כבר מזמן. האם מה שאלוהים מצווה הוא מוסרי או שמה שמוסרי הוא מה שאלוהים מצווה? כלומר, האם יש עקרונות מוסריים שהם מחוץ לאלוהים, או שהמוסר מוגדר להיות מה שמצווה אלוהים?
אם הראשון נכון, העקרונות המוסריים קיימים מחוץ לאלוהים ולכן מי אומר שאלוהים הוא מוסרי? הוא יכול להיות סתם מניאק עם נטיות סאדיסטיות ואז בשום אופן אסור להקשיב למה שהוא אומר.
אם השני נכון, נובע מכך שאם אלוהים היה מצווה עלינו לאנוס תינוקות ואז לרצוח אותם זה היה מוסרי, וזה כמובן אבסורד (אם לך הקורא זה לא נשמע אבסורד אתה כנראה אחד מהקוראים הפסיכופתים שלי). האדם הדתי עשוי לטעון בתגובה כי אלוהים לעולם לא היה מצווה כזה דבר מכיוון שאלוהים הוא טוב, אבל גם בטענה זו יש סתירה כי אמרנו שמשמעות המילה טוב היא מה שאלוהים מצווה ולכן המשפט "אלוהים הוא טוב" בעצם אומר "אלוהים עושה את מה שהוא מצווה", שזה, בינינו, משפט די מטופש ולא ממש מה שהדתי התכוון לטעון.
כלומר, לא משנה איזו אפשרות אנחנו בוחרים, הגישה התאיסטית נכשלת.

אם לא השתעממתם מהפסקה האחרונה, אני שמח שעוררתי את עניינכם בנושא. דרך, אגב הנושא הזה שאתם מתעניינים בו נקרא מטא-אתיקה והוא עוסק במהות המוסר עצמו. זה תחום ענק שממש לא יכולתי לכסות בפוסט הזה, ואני מציע שתנברו קצת בלינקים שבסוף הפוסט ובאינטרנט ואולי תשביעו את סקרנותכם.

לסיום אני רוצה לצטט (בתרגום חופשי) את אחת האימרות הקולעות ביותר על מוסר ודת, משפט שאמר סטיבן ווינברג:

עם או בלי הדת, אנשים טובים יעשו מעשים טובים ואנשים רעים יעשו מעשים רעים, אבל כדי לגרום לכך שאנשים טובים יעשו מעשים רעים, בשביל זה צריך דת...

קישורים:
[למה לי לעשות מה שאלוהים אומר? - מאמר מתוך אתר חופש שמתמודד עם העליונות לכאורה של המוסר "המוחלט" עם המוסר היחסי]
[מוסריות בבעלי חיים - מאמר של הטלגרף הלונדוני על חיות שמפגינות התנהגות מוסרית]
[האם מוסריות דורשת אלוהים? דיון פילוסופי על השאלה של המועצה להומניזם חילוני]
[מוסריות בלי אלוהים - סרטון שמתמודד עם השאלה]
[האם המוסר יחסי? מאמר מהספריה הווירטואלית של מט"ח]
[פרספקטיבה אתאסטית - על הניגוד בין דת ומוסר]