צייטגייסט הסרט - גם אתאיסטים מדברים שטויות

ב-2007 יצא סרט תיעודי שנקרא צייטגייסט (Zeitgeist) שהפך מהר מאוד לסרט הכי נצפה באתר google video. בהשראת הסרט אפילו קמה תנועה חברתית בשם Zeitgeist Movement שקוראת לביטול השיטה הכלכלית מבוססת הכסף, ומעבר למה שהם מכנים "כלכלה מבוססת משאבים". הסרט זכה בספר פרסים בפסטיבלי סרטים שעוסקים באקטיביזם חברתי, ויצא לו סרט המשך, וסרט שלישי כבר בקנה.

הסרט מחולק לשלושה חלקים, הראשון מביניהם עוסק בטענה שישוע הנוצרי, כפי שמוצג בברית החדשה, מעולם לא היה קיים, והוא בעצם לא יותר מאשר אלגוריה מחוכמת לפולחן השמש והכוכבים, שהועתק מאלים רבים אחרים ונוצר על ידי בני אדם בעלי עניין מהאימפריה הרומית כדי לחזק את השליטה החברתית באימפריה.

לדעתי הסרט הזה ממש לא טוב. לא בגלל הדעות שהוא מביע, לא בגלל ההשקפה החברתית הרדיקלית שלו, ובטח שלא בגלל ההשקפה האתאיסטית מדעית שהוא מקדם. הסרט הזה לא טוב בגלל שהוא רצוף בטעיות כל כך גסות, שנראה שאחת משתי האפשרויות הבאות נכונות - או שיוצר הסרט הטעה בכוונה, או שרמת המחקר שהוא ביצע לפני צילום הסרט מבישה ממש. הסרט יוצא נגד הדת הנוצרית בצורה כל כך מרושלת, שקיומו הוא מתת אל למטיפים נוצריים דתיים שיכולים בקלות לקטול את הטענות המפרכות המוצגות בסרט ועל ידי כך לשכנע אנשים שכל התפיסה האתאיסטית שגויה.

אז קודם כל מי שלא מכיר, אנא צפו בקטע הרלוונטי מתוך הסרט, שתורגם לעברית באדיבות תנועת צייטגייסט ישראל (אתם יכולים להסתפק בעשר דקות הראשונות (עד בערך 24:45):

כל פרסומאי יודע שהמדיה הטלוויזיונית יכולה להיות מאוד משכנעת. בניגוד לטקסט יבש, המוח שלנו תופס אותם כחוויה חושית שלמה הכוללת מוזיקה, דימויים וויזואליים ומילים, כולם פועלים עלינו ברמה רגשית שאנחנו לא תמיד מודעים אליה. לדעתי בהיבט זה הסרט עשוי באופן טוב במיוחד, מה שהופך את הטעויות שבו לעוד יותר לא אתיות. בוא ננתח בצורה שקולה חלק קטן מהטענות שמציג הסרט, ונראה כי הן לא מקובלות בלשון המעטה:

במסגרת הניסיון של הסרט להראות דמיון בין סיפורם של אלים רבים לבין סיפורו של ישוע הנוצרי מביא כדוגמה הסרט את הורוס, אל מהפנתיאון המצרי הקדום, וטוען שכמו ישוע,

הורוס נולד ב-25 בדצמבר

לפי המסורת המצרית הורוס נולד ביום השני מתוך 5 "הימים שמחוץ לזמן" (Epagomenal Days). אבל מהם בדיוק הימים שמחוץ לזמן? מכיוון שלוח השנה המצרי כלל 360 ימים בלבד (כל חודש היה בן 30 יום בדיוק), בסוף השנה הם שמו עוד 5 ימים שכביכול אינם חלק מהזמן. האמונה המצרית מספרת כי במהלך ימים אלו נולדו אלים רבים, ביניהם הורוס. הימים שמחוץ לזמן התרחשו בסביבות יולי-אוגוסט, בכלל לא בכיוון של דצמבר.

יתר על כן, ידוע לנו כי בתחילת הנצרות הולדתו של ישוע נחגגה ב-6 בינואר והועברה ל-25 בדצמבר כדי "להתלבש" על יום הולדת של אל אחר שנחשב כחג לאומי ב אימפריה הרומית, אל שמש רומאי בשם Sol Invictus. אז למה לחפש תאריכים מופרכים באלים הלא נכונים כאשר יש לכם אל שמש אמתי שממנו הנוצרים באמת ובתמים גנבו את יום ההולדת? ההיגיון של יוצר הסרט נבצר מבינתי.

[בתמונה - הורוס]

לאמו הבתולה איסיס-מרי

האלה איזיס (Isis) כלל לא הייתה בתולה. היא הייתה אשתו של אוסיריס (Osiris), ומכיוון שהמיתוס על לידתו של הורוס אהוב עלי במיוחד, אתאר אותו בקצרה (פחות או יותר, אני לא מומחה במיתולוגיה מצרית):

האל סת (Set), אל המדבר ואחיה של איזיס, רוצה להרוג את אוזיריס, כי הוא מקנא בו בהיותו מלך האלים. כדי לעשות זאת הוא מכין בסוד סרקופג (מן ארון קבורה מצרי) מעץ במידותיו של אוזיריס. הוא עורך מסיבה בה הוא אומר שיעניק את הסרקופג למי שיתאים לו. כשאוזיריס נכנס לתוכו, הפתח נסגר ואוזיריס נלכד. הארון נחתם בעופרת ונזרק לנילוס.
כשאשתו איזיס שומעת על רצח בעלה היא מתחילה לברר מה קרה ומגלה שהארון התמזג עם עץ ארז, שהוא בתורו נהיה עמוד בארמון של מלך ביבלוס. לאחר שיחה מלב אל לב עם מלכת ביבלוס מצליחה איזיס לקחת את הארון (בלי לגרום נזק לארמון) ולקבור את אוזיריס במדבר. אך כשסת מוצא את ארון הקבורה, הוא מוציא את גופתו של אוסיריס ומחלק אותו ל-14 חלקים. את החלקים הוא מפזר בכל רחבי מצרים.
ושוב איזיס יוצאת לחפש את בעלה (או מה שנשאר ממנו), אך היא מצליחה למצוא רק 13 חלקים. החלק החסר, למרבה הצער, הוא אבר המין הגברי של אוזיריס, שנאכל כולו על ידי סוג של דג. איזיס מחליטה לאלתר ובונה פין מזהב במקום הפין החסר, מארגנת את כל החלקים ביחד ומקימה את אוזיריס לתחייה (על ידי שירה). בשלב הזה איזיס ואוזיריס מקיימים יחסי אישות, וכך איזיס נכנסת להריון עם הורוס.

אם כך, לא בתולה ולא נעליים. אפילו האלה הת'ור (Hathor) שנחשבת אמו של הורוס במיתולוגיה המצרית המוקדמת יותר (היא התמזגה עם איזיס בשלב מאוחר יותר), אינה בתולה כלל אלא אלה שגילמה בתוכה את האהבה הנשית, האמהות, והשמחה. מעניין לציין כי במיתולוגיה המצרית קיימת אלה בתולה ששמה ניית' (Neith), אך לא נראה כי היא נחשבת לאמו של הורוס.

לידתו לוותה בכוכב במזרח, עם לידתו היללו אותו שלושה מלכים, בגיל 12 הוא לימד ילדים סוררים ובגיל 30 הוא הוטבל על ידי דמות שנודעה בשם אנאפ, ובכך התחיל בכהונתו.

אין שום מקור ראשוני בו כתובות כל הטענות האלה, ואת כולן אפשר כנראה לאתר חזרה לספר אחד שנקרא "the Christ Conspiracy: the Greatest Story Ever Told". הספר נכתב על ידי סופרת שנויה במחלוקת תחת שם העט Acharya S., ואינו מקובל על היסטוריונים ואגיפטולוגים. לאחר הביקורות הקשות שספג הסרט, הסופרת (ששימשה כיועצת ליוצרי הסרט) הוציאה ספר אלקטרוני בו היא מנסה להגן על התזה שלה, אך ללא הצלחה מרובה (תשפטו בעצמכם)

להורוס היו 12 תלמידים שאתם היה נודד, כשהוא מחולל ניסים כגון ריפוי חולים והליכה על המים.

לא נראה שיש אזכור ל-12 תלמידים במיתולוגיה המצרית. מדובר על 4 תלמידים שהם חצאי אלים בעצמם, על 16 תלמידים אנושיים, אבל אין שום אזכור ל-12 תלמידים של הורוס.

לאחר שנבגד על-ידי טייפון, הורוס נצלב, נקבר לשלושה ימים, ואז שב לתחייה.

פשוט לא נכון. אין אף מקור עיקרי שקודם לתקופתו של ישו בו כתוב כזה דבר. הורוס מעולם לא מת, ובטח שלא נצלב, ולכן גם לא שב לתחיה לאחר שלושה ימים.

מאפיינים אלה של הורוס, אם מקוריים ואם לא, חלחלו הלאה, אל תרבויות רבות של עולמנו, שכן אלים רבים אחרים מתאפיינים באותו מבנה מיתולוגי כללי

איזה מבנה מיתולוגי כללי בדיוק? הרי כמעט כל מה שנאמר על הורוס - שטות מוחלטת!

וכך זה ממשיך עוד ועוד, כשהבמאי פיטר ג'וזף מתחיל למנות מגוון אלים שונים ולהסביר איך יש להם כביכול אותו מבנה מיתולוגי, וחוזר על אותם אי-דיוקים שוב ושוב. למשל, בסרט נטען שהאל Attis הפריגי נצלב, הושם בקבר לשלושה ימים, ושב לתחייה. זה לא נכון, היות והוא היה אל הצמחייה ולכן האמינו שהוא שבחורף הוא מת ובאביב נולד מחדש. כלומר לא 3 ימים, ולא צליבה. גם נטען שמית'רה, האל הפרסי נולד מבתולה כאשר הוא בכלל נולד מגוש אבן, וכן הלאה וכן הלאה, שטויות כיד הדמיון.

התיאוריות המופרכות נהיות מופרכות יותר ויותר ככל שעובר הזמן, עד שכל העניין מתבהר בחלק השני של הסרט, בו מסבירים לנו שהפיגוע במגדלי התאומים הינו קונספירציה של הממשל האמריקאי, ובחלק השלישי מקשקשים קצת על תיאוריות קונספירציה בנוגע לכלכלה מבוססת הכסף.

אז הזהרו מהסרט הזה, והזהירו את חבריכם - גם אתאיסטים יכולים להוציא תחת ידם סרט דתי לחלוטין.

ועוד דבר: יש לי תחושה שכדאי להתרחק מתנועת צייטגייסט - האם ארגון שזה הסרט המכונן שלו יכול באמת להועיל לאנושות?

קישורים:

[צייטגייסט - הסרט]

[הפרכה של חלקו הראשון של הסרט]

[ עוד הפרכה של חלקו הראשון של הסרט]

[הפרכה של ההפרכה של חלקו הראשון של הסרט, כפי שנכתב על ידי Acharya S (שם בדוי), המקור העיקרי של כל העסק הזה]

דה קרימינליזציה של סמים

אני מכיר פושעים. אנשים שאם היו מרשיעים אותם לפי חוקי מדינת ישראל הם עשויים תיאורטית לשבת עד 20 שנה בבית הכלא. רוב הסיכויים שגם אתם מכירים לפחות פושע אחד כזה – מדובר בכל אדם שמחזיק ברשותו סם בלתי חוקי כלשהו (כולל מריחואנה) בכמות כלשהי (מעל 15 גרם – עד 20 שנה בכלא. פחות מ-15 גרם – עד 3 שנים בכלא).

בפוסט הזה אנסה להתמודד באופן ביקורתי עם נושא מדיניות הסמים של העולם המערבי. זה אינו אחד מנושאי הליבה של הבלוג, אבל נראה לי שההתמודדות עם בעיית הסמים בארצות הברית (שפחות או יותר קובעת גם את מדיניות הסמים שאר העולם המערבי ובפרט ישראל) לוקה בטמינת ראש רצינית ביותר בחול והתעלמות מעובדות חשובות שעשויות לגרום לשינויי מדיניות משמעותיים.

[תמונה ע”י splifr]

1969. נשיא ארצות הברית ריצ’ארד ניקסון מקים את “הוועדה הלאומית על מריחואנה ושימוש בסמים” (וועדת שפר). הוועדה ממליצה על דה-קרימינליזציה של אחזקת מריחואנה לשימוש אישי, בין היתר מכיוון ש:

החוק הפלילי הינו כלי גס מדי להפעלה על אחזקה של סמים לשימוש אישי, אפילו אם הכוונה היא להפחית שימוש. אשמה הפלילית לא ראויה במקרה זה. הנזק הראלי והפוטנציאלי של השימוש במריחואנה לא גדול מספיק כדי להצדיק את החדירה של החוק הפלילי להתנהגות הפרט, צעד אותו החברה שלנו לוקחת רק בלית ברירה.

ניקסון קובר את תוצאות הוועדה, ומכריז בשנת 1971 על מדיניות “המלחמה בסמים”, מדיניות שכוללת מאמצים למניעת הברחות, איסור גורף על שימוש בסמים והקמת מערך הסברה ופרסום.

עברו כמעט 4 עשורים מאז, ומדיניות הסמים האמריקאית נותרה כמעט ללא שינוי. יתר על כן, התפישה האמריקאית התבססה על ההנחה שהמדיניות צריכה להיות גלובלית כדי שהיא תהיה אפקטיבית. תפישה זו גרמה לארצות הברית להפעיל מגוון רחב של כלים פוליטיים וכלכליים על מנת לגרום למדיניות הסמים האמריקאית להפוך למדיניות הסמים של העולם המערבי כולו. עובדה זו גרמה לכך שאין הרבה מדינות מערביות עם מדיניות סמים שונה מהותית מזו של ארצות הברית. ולכן אין הרבה מידע לגבי גישות שונות לטיפול בבעיית הסמים.

[נערים מכורים לסמים בבניין נטוש בסנט פטרסבורג, רוסיה. תמונה ע”י kr4gin]

עם השנים התעוררה בציבור האמריקאי ובקרב האקדמיה (בעיקר כלכלנים ואנשי בריאות הציבור) תחושה שמשהו כאן לא עובד. ואכן, אם מסתכלים על דפוסי השימוש בסמים בחברה האמריקאית נראה שמדיניות “המלחמה בסמים” לא שיפרה מהותית את מצב בעיית הסמים במדינה. נכון להיום 49% מתלמידי כיתה ח’ בארצות הברית השתמשו בסמים לא חוקיים, כל אמריקאי שישי ניסה קוקאין (קישור למחקר) והשימוש בקוקאין גדל פי 5 בין השנים 1972 ל-1988. יתר על כן למדיניות האמריקאית היו כמה תוצאות לא מכוונות, למשל כליאה במספרים מסיביים של אנשים על עבירות סמים (לפי וויקיפדיה 59.6% מהכלואים בבתי הכלא ב-1996 ישבו על עבירות סמים), הגדלת כמות המריחואנה שגדלה בתוך גבולות ארצות הברית ופיתוח זנים יותר חזקים (עקב קשיים בהברחות מבחוץ) גידול בהברחת הקוקאין (קל יותר לשנע קוקאין יחסית למריחואנה והקוקאין הוא ובעל שולי רווח רחבים יותר), והפיכת המריחואנה לגידול הכי רווחי בארצות הברית, עד כדי כך שהוא שווה את משקלו בזהב.

יתר על כן, מדיניות הסמים של ארצות הברית פעלה בצורה לא מבוקרת במשך עשורים שלמים. למעשה הפעם הראשונה בה הממשל האמריקאי הזמין מחקר על מדיניות הסמים שלו עצמו הייתה ב-2001 (שלושים שנה אחרי תחילת המדיניות הנוכחית!). המחקר של ה-NRC קבע כי

מערכות הניטור של השימוש בסמים אינם ברמה המספקת בכדי לתמוך את מגוון ההחלטות שעל האומה לקחת... אין זה מוסרי למדינה זו להמשיך לבצע מדיניות ציבורית בסדר גודל כזה ומחיר כזה מבלי שיש בידנו אמצעים לבדוק האם מתקבל ממנה האפקט הרצוי.

ואכן, הדיון הציבורי בנוגע למדיניות הסמים בארצות הברית היה תמיד רווי בטיעונים ספקולטיביים, אידאולוגיים וזורעי פחדים וכמעט חף טיעונים אמפיריים פרגמטיים. הוא היה “תקוע” שנים רבות בוויכוחים פילוסופיים לגבי זכותה של המדינה להתערב בענייני הפרט, ובהפחדות של ה-DEA וארגונים דומים שטענו כי דה-קרימינליזציה של סמים תגרום לזינוק שיעור משתמשי הסמים בסמים (בייחוד קטינים), זינוק בשיעור הפשיעה, מחיר חברתי כבד, החמרה במצב האומה, והפיכת המדינה למוקד של תיירות סמים.

וכאן נכנסת לתמונה מדינה אירופאית קטנה ושמה פורטוגל. ב-1 ביולי בשנת 2001 נכנס לתוקפו חוק שמשמעותו דה-קרימינליזציה מלאה של כל הסמים, כולל מריחואנה, קוקאין והרואין. בו ביום הפכה פורטוגל למדינה עם החוקים המתירניים ביותר לגבי שימוש בסמים מכל מדינות האיחוד האירופי והעולם המערבי בכלל, כולל המדינה שנחשבת הכי מתירנית, הולנד (שם בספר החוקים הסמים אינם חוקיים, אבל במקרה של מריחואנה בחלק מהמקומות במדינה החליטו לא לאכוף את החוקים).

[תמונה ע”י Nightlife Of Revelry]

אז למה פורטוגל עשתה דבר מוזר שכזה? לא מדובר כאן באיזה מדינה מתירנית, ליברלית ועשירה שהחליטה לעשות ניסוי חברתי בסמים כדי להפסיק את התערבות המדינה בענייני הפרט. להפך, מדובר במדינה שהיא אחת מהמדינות העניות ביותר באיחוד האירופי שחוותה בשנות ה-90 עלייה חמורה ובלתי נשלטת בשימוש בסמים כולל שיעורי מוות מסמים קשים ואיידס שזינקו ויצאו משליטה. ב-1998 כשהמצב היה קשה מתמיד הממשלה החליטה להקים וועדה שתפקידה היה ללמוד את בעיית הסמים הקשה במדינה ולמצוא דרכי פעולה להלחם בה. הוועדה החליטה שדה-קרימינליזציה היא הדרך הכי האופטימלית לטפל בבעיות אלה.

השיטה הפורטוגלית לטיפול בסמים מתנהלת פחות או יותר באופן הבא: קודם כל, סחר בסמים הוא עדיין עבירה פלילית שהעונש עליה עשוי להגיע לשנות מאסר רבות. השימוש בסמים לעומת זאת למרות שאינו מותר לא נחשב עבירה פלילית אלא עבירה אדמיניסטרטיבית שמטופלת ע”י מוסדות שאינם מוסדות הטיפול בפשיעה (כלא, בתי משפט וכו’). אדם שנתפס ע”י שוטר כשברשותו סמים לשימוש פרטי מקבל מהשוטר זימון לוועדה שממונה ע”י משרד הבריאות ומורכבת מ-3 אנשים. יש להתייצב לוועדה עד 72 שעות מקבלת הדו”ח. הוועדה בוחנת את דרכי הטיפול המתאימות בבעיית הסמים של האדם וברוב המוחלט של המקרים (85%) והיא מסתיימת ללא כל עונש, בהמלצה ללכת לטיפול גמילה. במקרים אחרים הוועדה נותנת קנס קטן. וזהו.

העובדה שפורטוגל פועלת כבר 8 שנים תחת מנגנון דה-קרימינליזציה של כל הסמים אינה ידועה כמעט מחוץ לחוגי קובעי מדיניות הסמים ועד לא מזמן גם בתוכם. כל זה השתנה במחקר שערך מכון קאטו בארצות הברית לגבי תוצאות הדה-קרימינליזציה של סמים בפורטוגל. התוצאות היו חד משמעיות – הדה-קרימינליזציה בפורטוגל היא הצלחה מובהקת בכל פרמטר. למשל בקבוצת הגיל של ילדים בכיתות ז’-י”ב השימוש בכל סוגי הסמים ירד משמעותית מאז מאז 2001. המדיניות הקטינה בצורה משמעותית גם את הבעיות הנלוות לשימוש בסמים כגון איידס ומוות ממנת יתר (281 מקרי מוות ב-2001 ממנת יתר לעומת 133 ב-2006). סך הכל בכל שכבות הגיל במדינה שיעור השימוש בסמים עלה, אך יחסית לשאר המדינות באיחוד האירופי מדובר בעלייה מתונה מהממוצע. למשל עבור שימוש במריחואנה, השיעור בפורטוגל הוא 8.2% בעוד הממוצע האירופי הוא 25%.

אז למה זה עובד? הסברה העיקרית היא שמרגע שהממשלה מפסיקה להתייחס למכורים בתור פושעים, מפסיקה לכלוא אותם להכתים את שמם וכיוצא באלה, האנשים הרבה יותר פתוחים לקבלת הסברה וטיפולים מהמדינה ולא מפחדים להיחשף בפני גורמים ממשלתיים. כלומר – יש כאן הסרה של חומה שנבנתה בין הממשל למכורים. כמו כן כמות גדולה מאוד של תקציבים מתפנים מכליאה וטיפול פלילי במכורים לסמים לטיפול שיקומי או מונע (הסברות בבתי ספר וכו’).

[מכור לסמים במכסיקו. תמונה ע”י mexadrian]

ההצלחה חסרת התקדים של מדיניות הסמים של פורטוגל העירה גם את האו”ם שבמשך שנים התעלם מנושא הדה-קרימינליזציה של סמים והוא מתייחס לנושא בצורה רצינית בדו”ח הסמים העולמי השנתי לשנת 2009:

כבר זמן רב מתייחסים למדיניות הסמים כבעיה של אכיפת חוק, והגישה המסורתית הייתה פשוטה: לעצור את מפירי חוקי הסמים ולהחרים להם אותם… מטרת המעצרים וההחרמות הללו היא הרתעה, נטרול ושיקום של עברייני סמים. עבור סוגים מסויימים של עבריינים, המעצרים אינם משיגים אף אחת ממטרות אלו באופן יעיל, וכשמפעילים את המדיניות הזו ללא אבחנה, התוצאה היא בזבוז משאבים יקרים. בפרט, נדיר שמאסר של משתמשי סמים הוא אפקטיבי.

לגבי טיפול במשתמשים במקום כליאה שלהם:

ניתן להרתיע משתמשים מזדמנים על ידי סנקציות הרבה פחות נוקשות. יש לעזור למכורים להפסיק עם התמכרותם ע”י טיפול… יש להתרכז בלתת עונשי מאסר לעבריינים אלימים… רוב אספקת הסמים נצרכת על ידי מספר קטן יחסית של מכורים קשים. טיפול במכורים הקשים [במקום כליאתם] יפחית בצורה משמעותית את הביקוש… הטענה החזקה ביותר נגד השיטה הנוכחית של מדיניות הסמים היא האלימות והשחיתות הקשורים לשוק השחור.

לגבי הענישה המוגזמת:

בסופו של יום, המערכת הפלילית היא מכשיר גס מדי לבעיית הסמים… מחקרים מראים שיותר אכיפה אינה בהכרח יותר טובה… אנשים שמוכנים להסתכן במוות על ידי בליעה של קילוגרם קוקאין עטוף בקונדום בלבד כנראה שאינם מרגישים מאוימים מאפשרות של כליאה… החוק חייב לתת אלטרנטיבות למעצר כששוטר נתקל בכמויות סם קטנות. חשוב שהתקרית תתועד וההזדמנות להכווין את המשתמש לטיפול אם נדרש, אבל אין צורך לבזבז שטח יקר בבית כלא על עבריינים מסוג זה. לפי סקרים בין רבע לחצי מהאוכלוסיה של ארצות באירופה ובאמריקה החזיקו סמים בשלב כזה או אחר בחייהם. רובם נותרו אזרחים פרודקטיביים. רק באחוז קטן מהמקרים הללו, מעצר והסטיגמה המתלווה אליו תהייה ראויה…

לגבי המדיניות בפורטוגל:

פורטוגל היא דוגמה למדינה שהחליטה לאחרונה לא לשים משתמשים בסמים בכלא… העבירות נופלות תחת החוק האדמיניסטרטיבי ולא תחת החוק הפלילי. אנשים שמחזיקים כמות קטנה של סמים לשימוש אישי… חייבים להופיע בפני וועדה. דפוסי השימוש של החשוד מנותחים בוועדה והוא עשוי להקנס, להיות מופנה לטיפול, או לתקופת תנאי… תנאים אלו משאירים את הסמים מחוץ לידיהם של אלו שהיו נמנעים מהם במערכת מבוססת איסור מלא, אך עם זאת מעודדת טיפול על פני כליאה. שיטה זו גם מספיק מרתיעה תיירים כדי למנוע תיירות סמים. כמו כן נראה שמספר בעיות הקשורות בסמים הפכו פחות חמורות מאז הדה-קרימינילציה בפורטוגל.

אפילו בארצות הברית, המובילה הבלתי מעורערת של מדיניות הסמים הנוכחית הרוח משנה את כיוונה. לאחרונה הוחלט בממשל אובאמה לא להשתמש יותר במונח “המלחמה בסמים” מכיוון שהוא “לא פרודוקטיבי ומנוגד למדיניות שמעדיפה טיפול על פני כליאה”. בשנת 2004 הנשיא לעתיד ברק אובאמה אומר בעימות טלוויזיוני שהוא בעד דה-קרימינליזציה של סמים (כמובן שלקראת הבחירות הוא הכחיש את האמירה בטענה שהוא לא הבין בדיוק מה זה דה-קרימינליזציה):

אחד העקרונות החשובים ביותר של חשיבה ביקורתית הוא קבלת החלטות מבוססת עובדות, ולא מבוססות אינטואיציות. ראינו שבקשר למדיניות הסמים זוהי לא הייתה המתודולוגיה במשך המון שנים. סוף סוף מתחילה להצטבר מסה קריטית של ראיות לטובת מדיניות סמים שונה מהותית מהמדיניות שלנו היום. גם אם זה לא אינטואיטיבי, יש יסוד סביר להאמין שדה-קרימינליזציה של סמים היא דרך נכונה יותר לטפל בבעיית הסמים מאשר הדרך הפחות מוצלחת של “המלחמה בסמים” נוסח ארה”ב. המסקנה - עד שאין בידינו עובדות מוצקות, אל לנו להיות בטוחים יותר מדי בעמדותינו. או כמו שאמר ברטרנד ראסל הדגול:

הבעיה עם העולם היא שהמטומטמים הם בעלי ביטחון עצמי מופרז והחכמים מלאי ספק.

נישואים הומוסקסואליים – המחזמר

[תיקון - הכנסייה המורמונית ולא הקתולית היא הגוף העיקרי שתמך בהצעה. תודה ל-SilentMike]

בסוף 2008 תוקנה חוקת קליפורניה על ידי הצעה 8 כך שהמדינה אינה מכירה יותר בנישואים של זוגות הומוסקסואליים. ההצעה נתמכה על ידי גורמים שמרניים בארצות הברית ובמיוחד הכנסייה הקתולית המורמונית. יהודי לוס אנג’לס דרך אגב, היו הקבוצה האתנית-דתית שהתנגדה באופן הכי גורף להצעה (78%). כחודש אחר כך כתב והלחין מרק שיימן, המלחין זוכה הגראמי (Hairspray) ובעצמו הומוסקסואל, את הקטע הבא, מחזמר של 3 דקות, בו מככב בין היתר השחקן ג’ק בלק. ההנאה מובטחת.

"Prop 8 - The Musical" starring Jack Black, John C. Reilly, and many more... from Jack Black

[תודה ל-OneGod1 מ-פורום אתאיזם בתפוז]

אינטרנט מביא סרטן

בבלוג של עידו קינן התפרסמו התמונות הבאות של מודעות נגד האינטרנט בבני ברק.


אז חוץ מזה שזה קצת משעשע יש כאן משהו מאוד מטריד, מנקודת מבט של חשיבה ביקורתית. החברה החרדית (או לפחות חלק ממנה) פשוט החליטה באופן קולקטיבי להפסיק להשתמש בשכל שלה לצורכי הבנת העולם, ולהאציל את כל פונקציות ניתוח המציאות למספר קטן מאוד של אנשים, המכונים רבנים, ללא מנגנוני ביקורת. מכיוון שהרבנים הללו לעולם לא נדרשים לעמת את דבריהם עם המציאות, הם מגיעים למצב כל כך מנותק ומגוחך שהם מרגישים בנוח לכתוב משפטים כמו "אינטרנט מביא סרטן" או "האינטרנט גורם למחלות קשות" בלי בכלל שיעלה בדעתם לבדוק האם משפטים אלו נכונים או לא בעולם האמיתי.

האם זה מפתיע שאנשים שתפיסת העולם שלהם מעוותת ולא מציאותית מקבלים החלטות לא נכונות לגבי החיים שלהם?

מניתוח של הלמ"ס עולה כי ההכנסה החודשית לנפש (כולל קצבאות) בשכונת מאה שערים בירושלים עומדת על 225 ש"ח (!), זאת בהשוואה למשל לכוכב-יאיר שם ההכנסה לנפש עומדת על 3664 ש"ח. כלומר, תושב מאה שערים עני פי 16 מתושב כוכב יאיר, ועני פי 8 מתושב ממוצע של מדינת ישראל (1725 לנפש).
לפי עיתון הארץ, העיר בני ברק היא העיר עם שיעור הזכאות לבגרות הנמוך ביותר במגזר היהודי במדינת ישראל 16.2% אל מול כוכב יאיר (במקום הראשון) עם 85.2%.

כך נראית חברה שאיבדה את הקשר שלה עם המציאות. עוני, בורות, נחשלות, ואינטרנט, שמביא סרטן.

[הבלוג של עידו קינן]

אף אחד לא צוחק על אלוהים

אני רוצה לחלוק עמכם את הקליפ לשיר היפיפה (לטעמי) "צוחקים עם" שהלחינה כתבה ומבצעת רגינה ספקטור. מתחת לווידאו המילים באנגלית ותרגום חופשי שלהם לעברית (אם אתם קוראים את זה בדואר אלקטרוני, יכול להיות שהוידאו לא מוצג. לחצו על הלינק לפוסט עצמו).

אלו עוד שירים יפים על אלוהים אתם מכירים?

No one laughs at God in a hospital
No one laughs at God in a war
No one’s laughing at God
When they’re starving or freezing or so very poor

No one laughs at God
When the doctor calls after some routine tests
No one’s laughing at God
When it’s gotten real late
And their kid’s not back from the party yet

No one laughs at God
When their airplane start to uncontrollably shake
No one’s laughing at God
When they see the one they love, hand in hand with someone else
And they hope that they’re mistaken

No one laughs at God
When the cops knock on their door
And they say we got some bad news, sir
No one’s laughing at God
When there’s a famine or fire or flood

*Chorus*
But God can be funny
At a cocktail party when listening to a good God-themed joke, or
Or when the crazies say He hates us
And they get so red in the head you think they’re ‘bout to choke
God can be funny,
When told he’ll give you money if you just pray the right way
And when presented like a genie who does magic like Houdini
Or grants wishes like Jiminy Cricket and Santa Claus
God can be so hilarious
Ha ha
Ha ha

No one laughs at God in a hospital
No one laughs at God in a war
No one’s laughing at God
When they’ve lost all they’ve got
And they don’t know what for

No one laughs at God on the day they realize
That the last sight they’ll ever see is a pair of hateful eyes
No one’s laughing at God when they’re saying their goodbyes
But God can be funny
At a cocktail party when listening to a good God-themed joke, or
Or when the crazies say He hates us
And they get so red in the head you think they’re ‘bout to choke
God can be funny,
When told he’ll give you money if you just pray the right way
And when presented like a genie who does magic like Houdini
Or grants wishes like Jiminy Cricket and Santa Claus
God can be so hilarious

No one laughs at God in a hospital
No one laughs at God in a war
No one laughs at God in a hospital
No one laughs at God in a war
No one laughing at God in hospital
No one’s laughing at God in a war
No one’s laughing at God when they’re starving or freezing or so very
poor

No one’s laughing at God
No one’s laughing at God
No one’s laughing at God
We’re all laughing with God

ובתרגום חופשי לעברית:

אף אחד לא צוחק על אלוהים בבית חולים
אף אחד לא צוחק על אלוהים במלחמה
אף אחד לא צוחק על אלוהים
כשהוא מורעב או קופא מקור או ממש ממש עני

אף אחד לא צוחק על אלוהים
כשהרופא מתקשר לאחר כמה בדיקות שגרתיות
אף אחד לא צוחק על אלוהים
כשנהיה ממש מאוחר
והילדה לא חזרה מהמסיבה עדיין

אף אחד לא צוחק על אלוהים
כשהמטוס מתחיל לרעוד בלי שליטה
אף אחד לא צוחק על אלוהים
כשהוא רואה את זאת שהוא אוהב יד ביד עם מישהו אחר
והוא מקווה שהוא טועה

אף אחד לא צוחק על אלוהים
כשהשוטרים דופקים לו על הדלת
ואומרים, יש לנו חדשות רעות, אדוני
אף אחד לא צוחק על אלוהים
כאשר יש רעב או אש או שיטפון

* פזמון *
אבל אלוהים יכול להיות מצחיק
במסיבת קוקטייל כששומעים בדיחה טובה על אלוהים, או
או כשהמשוגעים אומרים שהוא שונא אותנו
והפרצוף שלהם נעשה כל כך אדום עד שאתה חושב שהם הולכים להיחנק
אלוהים יכול להיות מצחיק,
כשאומרים שהוא ייתן לך כסף אם רק תתפלל בדרך הנכונה
וכשמציגים אותו כמו איזה ג'יני שעושה קסמים כמו הודיני
או מגשים משאלות כמו ג'ימיני קריקט וסנטה קלאוס
אלוהים יכול להיות כל כך משעשע
חה חה
חה חה

אף אחד לא צוחק על אלוהים בבית חולים
אף אחד לא צוחק על אלוהים במלחמה
אף אחד לא צוחק על אלוהים
אם הוא איבד את כל מה שיש
והוא לא יודע בשביל מה

אף אחד לא צוחק על אלוהים ביום בו הוא מתחוור לו
שהדבר האחרון שהוא אי-פעם יראה זה זוג עיניים מלאות שנאה
אף אחד לא צוחק על אלוהים כאשר הם אומרים שלום
אבל אלוהים יכול להיות מצחיק
במסיבת קוקטייל כששומעים בדיחה טובה על אלוהים, או
או כשהמשוגעים אומרים שהוא שונא אותנו
והפרצוף שלהם נעשה כל כך אדום עד שאתה חושב שהם הולכים להיחנק
אלוהים יכול להיות מצחיק,
כשאומרים שהוא ייתן לך כסף אם רק תתפלל בדרך הנכונה
וכשמציגים אותו כמו איזה ג'יני שעושה קסמים כמו הודיני
או מגשים משאלות כמו ג'ימיני קריקט וסנטה קלאוס
אלוהים יכול להיות כל כך משעשע

אף אחד לא צוחק על אלוהים בבית חולים
אף אחד לא צוחק על אלוהים במלחמה
אף אחד לא צוחק על אלוהים בבית חולים
אף אחד לא צוחק על אלוהים במלחמה
אף אחד לא צוחק על אלוהים בבית החולים
אף אחד לא צוחק על אלוהים במלחמה
אף אחד לא צוחק על אלוהים כשהוא מורעב או קופא מקור או ממש ממש
עני

אף אחד לא צוחק על אלוהים
אף אחד לא צוחק על אלוהים
אף אחד לא צוחק על אלוהים
כולנו צוחקים עם אלוהים

מוסר ואלוהים - טיעון בעד קיום אלוהים #1

ליטרים רבים של דיו נשפכו במהלך ההיסטוריה על ידי מאמינים בנסחם טענות בעד קיום האל או האלים בהם האמינו. גם הלא מאמינים לא טמנו ידם בצלחת וניסחו טיעונים רבים נגד קיום אלים (בהצלחה רבה לטעמי). בפוסט הזה ובפוסטים עתידיים אנסה לתאר טיעון כזה או אחר בעד קיום אל או אלים ואת טיעוני הנגד שמפריכים אותו. את כל זאת אעשה כמובן באופן לא מקורי להפליא, מכיוון שהפרכות של הטיעונים האלה רובצות ברחבי האינטרנט במקומות ועותקים רבים, למשל באתר חופש, אבל גם לי מותר לא?

היום, כדי להתחמם, נדבר על אחד הטיעונים הכי חלשים שאני מכיר - הטיעון בנוגע למוסר אלוהי אל מול מוסר אנושי.
קודם כל אביא כאן כמה ניסוחים שלו שמצאתי ברחבי האינטרנט. הראשון הוא מפורום אתאיזם בתפוז:

אם אין אלוקים כביכול , אז מדוע על האדם לנהוג במוסר? מי אמר שדעתך המוסרית היא מוסרית באמת? למשל האם היה נכון לחסל את היטלר כשהיה תינוק?!מי שתומך בחיסול הוא לכאורה אדם לא מוסרי אולם יש שיאמרו שגם מי שתומך בדעה ההפוכה הוא מוסרי. אם אין דרגה עליונה שקובעת אי אפשר להגדיר מה מוסרי ומה לא.

השני בחר דווקא לבטא את הגיגיו בפורום אבולוציה בתפוז:

עצם קיום האבולוציה מפריך מעיקרו כל מוסר אנושי שהוא, אם אין יוצר לעולם, אין לעולם תכלית ומטרה. ואיש הישר בעיניו יעשה... אם כל מה שהמוסר האנושי בנוי עליו הוא שכל אנושי. הרי הוא נתון לפירוש שלנו. ואם נקבע שאנשים אינם טובים יותר מעכברושים, כפי שעשו בשואה, זה יהיה מוסרי ונכון לטבוח בהם

השלישי נמצא באתר ששמו עולם היהדות והקבלה:

שאלה: "מה כל כך רע באי אמונה בבורא עולם? האם אי אפשר להיות מוסרי ללא אמונה בבורא עולם?
תמצות תשובה: מוסר אנושי הוא מוגבל ונטוי ליצרו ותאוותו של האדם וגורם לדרדור מוסרי, כיוון שמעצם טבעו הוא מוסר יחסי ומשתנה, לפי הסביבה המקום והזמן, וניתן להצדיק איתו כל פשע הכי נתעב, כדוגמת היטלר וחבריו.

והרביעי לקוח מאתר מנוף:

כל הדרכים מובילות להכרה כי המוסר האנושי, המוסר היחסי - מעורער. ומצמיח תופעות של פשיעה, אלימות, סמים, אלכוהוליזם, התאבדויות. מוסר שנתפר ע"י בני אדם משתנה, אינו קבוע ולכן יכול להצדיק כל דבר.

טוב. אמרתי שזה טיעון חלש, האמת שעכשיו כשאני קורא את מה שהחבר'ה האלה אומרים אני רואה שזה אפילו לא טיעון חלש, זה פשוט לא טיעון בעד קיום אל בכלל, ואני אסביר. אם נזקק את הטיעון למהות שלו נקבל משהו כזה: אם אין אלוהים אז אין אמת מידה מוחלטת לטוב ורע, מה שגורם לכך שכל אחד מחליט לעצמו מה מוסרי בעיניו ומה לא - מה שיגרום לכולם להתחיל לרצוח ולגנוב בלי אבחנה.
אז נניח שהטיעון הזה נכון - ונניח שאנחנו נוסעים במכונת זמן לעתיד ואנחנו מגלים שכולם שם אתאיסטים ובאמת כולם גונבים אחד מהשני ורוצחים אחד את השני בלי אבחנה, ואפילו מקיימים יחסי מין הומוסקסואליים (!). האם זה אומר שיש אלוהים? כמובן שלא. כל מה שהטענה הזאת אומרת הוא שחברה שבה כל האנשים מאמינים באלוהים טובה יותר מחברה בה אנשים לא מאמינים באלוהים. כלומר, הטענה לא מתייחסת בכלל לשאלה העובדתית על קיום אל, אלא רק עניין שיווקי - עד כמה כדאי לשכנע אנשים להאמין באלוהים.

אז עכשיו שהפרכנו את טיעון בעד קיום אלוהים #1 (פשוט הראנו שהוא בכלל לא טיעון בעד קיום אלוהים) אפשר לדבר על המהות האמיתית של הטיעון הזה - האם למרות שאין אלוהים כדאי לשכנע את כל העולם להאמין באלוהים כי כך העולם יהיה טוב יותר?

בניגוד למדדים אחרים כמו רציחות ומשכורות, קשה למדוד בצורה מדוייקת אתאיזם באוכלוסיה ולכן הסטטיסטיקות בנושא לא הכי טובות, אבל מוויקיפדיה ומהסקר של צוקרמן אפשר לראות כי שוודיה, וייטנאם, דנמרק, נורווגיה ויפן הן כנראה המדינות האתאיסטיות ביותר בעולם. אם הטיעון של התאיסטים נכון, נצפה ששיעור הרציחות במדינות האלה ירקיע שחקים. בוא נתבונן בנתונים: לפי וויקיפדיה מבין המדינות שציינתי המדינה עם שיעור הרציחות הכי גבוה (שוודיה) מתאפיינת ב-2.46 נרצחים לכל 100,000 איש, בהחלט לא שיעור רציחות גבוה, למעשה נמוך הרבה יותר מארצות הברית (5.8), ומאיראן (2.93 בלי להחשיב רצח בחסות המשטר) שהן מדינות דתיות הרבה יותר. יפן מצידה מתהדרת בשיעור רציחות נמוך במיוחד (0.64), וגם ישראל שנחשבת מדינה אתאיסטית למדי במקום די טוב בשיעור הרציחות (1.87). קל לראות שכלל אין קורלציה בין מידת האתאיזם למידת הרצח במדינה. אותו דבר ניתן לומר לגבי סטטיסטיקות האונס במדינות אלו.

בסך הכל נראה שמדינות אתאיסטיות מסתדרות דווקא לא רע עם התושבים שלהן, ואין משהו באתאיזם שהוא משחית מוסרית במהותו. מה שבאמת מפחיד אותי בטיעון הזה של המאמינים הוא האמירה של האדם הדתי שהסיבה היחידה שבגללה הוא לא יוצא למסע הרג ואונס היא שיש כוח עליון שאומר לו שלרצוח ולאנוס זה רע, ואף מעניש אותו אם הוא עובר על החוק הזה. האם החינוך הדתי עד כדי כך רע?

התחושות המוסריות (אמפתיה, הוגנות) טבועות בפסיכולוגיה של כולנו ובכל התרבויות האנושיות, והן תוצר אבולוציוני של הצורך לחיות בצוותא בקבוצות ולשתף פעולה (על זה אולי בפוסט אחד). יותר מזה, מאותן סיבות הן נפוצות גם בעולם הטבע. לא צריך אלוהים כדי שיגיד לנו שלרצוח זה רע, אנחנו מרגישים את זה עמוק בפנים (אולי חוץ מקוראיי המוגדרים פסיכופתים). דווקא הדתיים בתפיסת המוסר האבסולוטית שלהם מועדים לפעול בצורה לא מוסרית, כי הם מכבים את המצפן המוסרי האישי שלהם ומקשיבים רק למה שהם חושבים שהוא דבריו של אלוהים. כך עיסה דביקה של אינדוקטרינציה וייאוש מביאה לעולם את השיקוצים הנוראיים הנקראים מחבלים מתאבדים - אנשים בעלי מצפן מוסרי כל כך פגום שהם באמת ובתמים משוכנעים שהם מבצעים מעשה מוסרי בכך שהם רוצחים ילדים בתחנות אוטובוס. דרך אגב, אנשיו של היטלר כיבו גם הם את המצפן המוסרי שלהם - הפעם לא לאלוהים אלא לאינדוקטרינציה הנאצית.

בכלל בתפיסה הדתית לגבי מוסר יש מספר בעיות קריטיות. בוא ניקח אחת לדוגמה, עניין שאפלטון עלה עליו כבר מזמן. האם מה שאלוהים מצווה הוא מוסרי או שמה שמוסרי הוא מה שאלוהים מצווה? כלומר, האם יש עקרונות מוסריים שהם מחוץ לאלוהים, או שהמוסר מוגדר להיות מה שמצווה אלוהים?
אם הראשון נכון, העקרונות המוסריים קיימים מחוץ לאלוהים ולכן מי אומר שאלוהים הוא מוסרי? הוא יכול להיות סתם מניאק עם נטיות סאדיסטיות ואז בשום אופן אסור להקשיב למה שהוא אומר.
אם השני נכון, נובע מכך שאם אלוהים היה מצווה עלינו לאנוס תינוקות ואז לרצוח אותם זה היה מוסרי, וזה כמובן אבסורד (אם לך הקורא זה לא נשמע אבסורד אתה כנראה אחד מהקוראים הפסיכופתים שלי). האדם הדתי עשוי לטעון בתגובה כי אלוהים לעולם לא היה מצווה כזה דבר מכיוון שאלוהים הוא טוב, אבל גם בטענה זו יש סתירה כי אמרנו שמשמעות המילה טוב היא מה שאלוהים מצווה ולכן המשפט "אלוהים הוא טוב" בעצם אומר "אלוהים עושה את מה שהוא מצווה", שזה, בינינו, משפט די מטופש ולא ממש מה שהדתי התכוון לטעון.
כלומר, לא משנה איזו אפשרות אנחנו בוחרים, הגישה התאיסטית נכשלת.

אם לא השתעממתם מהפסקה האחרונה, אני שמח שעוררתי את עניינכם בנושא. דרך, אגב הנושא הזה שאתם מתעניינים בו נקרא מטא-אתיקה והוא עוסק במהות המוסר עצמו. זה תחום ענק שממש לא יכולתי לכסות בפוסט הזה, ואני מציע שתנברו קצת בלינקים שבסוף הפוסט ובאינטרנט ואולי תשביעו את סקרנותכם.

לסיום אני רוצה לצטט (בתרגום חופשי) את אחת האימרות הקולעות ביותר על מוסר ודת, משפט שאמר סטיבן ווינברג:

עם או בלי הדת, אנשים טובים יעשו מעשים טובים ואנשים רעים יעשו מעשים רעים, אבל כדי לגרום לכך שאנשים טובים יעשו מעשים רעים, בשביל זה צריך דת...

קישורים:
[למה לי לעשות מה שאלוהים אומר? - מאמר מתוך אתר חופש שמתמודד עם העליונות לכאורה של המוסר "המוחלט" עם המוסר היחסי]
[מוסריות בבעלי חיים - מאמר של הטלגרף הלונדוני על חיות שמפגינות התנהגות מוסרית]
[האם מוסריות דורשת אלוהים? דיון פילוסופי על השאלה של המועצה להומניזם חילוני]
[מוסריות בלי אלוהים - סרטון שמתמודד עם השאלה]
[האם המוסר יחסי? מאמר מהספריה הווירטואלית של מט"ח]
[פרספקטיבה אתאסטית - על הניגוד בין דת ומוסר]

הקבורה שלי

את המייל הבא שלחתי היום כלשונו וככתבו למשפחתי הקרובה ולחברה האהובה שלי:

לאור הכתבה הבאה
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3693035,00.html
ובכלל,

אני מבקש שאם וכאשר חיי יסתיימו, בשום פנים ואופן לא אקבר בטקס קבורה דתי,
בשום פנים ואופן אין לאפשר לאיש דת כלשהו מעורבות כלשהי בהלוויה שלי,
ואין לשלם סכום כסף כלשהו לאף רב, לא כתשלום ולא כתרומה.

על התנאים האלה בבקשה שמרו בכל מחיר, כולל מחיר של קבורה בבית קברות לא יהודי, שרפת הגופה בקרמטוריום, קבורה במדינה זרה, או כל תרחיש אחר.

אני כותב את זה לכולכם, האנשים הקרובים לי, כדי שתדעו כי זאת עמדתי ואני מקווה שברגע האמת (בתקווה עוד המון המון שנים) תמלאו את בקשתי.

תודה רבה,
רוני.

אני לא יודע אם יש לזה תוקף משפטי או לא, אבל אני סומך על המשפחה שלי.

ירון ידען - סיפורו של חוזר בתשובה שיצא בשאלה

כל היהודים החילונים הם או יוצאים בשאלה, או צאצאים של יוצאים בשאלה. למרות זאת, יש כמות מועטה יחסית של תיעוד וספרות על התהליכים שעובר היוצא בשאלה (אני אישית מאוד אוהב את "אפיקורוס בעל כורחו" של יהושע בר-יוסף). אפילו עוד יותר נדיר להתקל בסיפורם האישי של החוזרים בתשובה (אחת הדוגמאות האחרונות היא - "מקימי" של נועה ירון-דיין). אבל הסיפורים הנדירים במיוחד הם סיפורים של אנשים שחזרו בתשובה ואז יצאו בשאלה.

ירון ידען הוא אדם כזה. הוא בא מבית חילוני, חזר בתשובה בגיל 17, התחתן בשידוך, הוליד 7 ילדים ונמנה על סגל של כולל ברכסים. בגיל 33 הוא יצא בשאלה עם אשתו ועם שבעת ילדיהם.

תשקיעו את הזמן ותצפו בהרצאה המרתקת שלמטה בו ירון מספר את סיפור חייו יוצא הדופן, את תהליך החזרה שלו בתשובה, את אורח החיים שלו כחרדי ואת תחילת הספק שניטע בליבו ושהוליך לבסוף ליציאה בשאלה.

כיום ירון ידען הוא ראש ארגון דעת אמת שאותו הקים, והוא פועל למען שחרור מהדת, לקידום הנאורות וההשכלה.

האמריקאים נעשים אתאיסטים

לפני כחודשיים פורסם בארצות הברית סקר ARIS, סקר טלפוני גדול שבחן את ההשתייכות הדתית של אזרחי ארצות הברית. בסקר השתתפו 54,461 אמריקאים שהוגרלו לפי מספרי טלפון . בתקציר התוצאות מוצגת השוואה בין תוצאות הסקר הנוכחי (2008) לבין סקרי ARIS הקודמים (1990 ו-2001). המספרים של הסקר די מדהימים. כשמסתכלים על הנתונים (במסמך עצמו או למשל בוויזואליזציה היפה שעשו לנתונים ב-U.S.A Today) אפשר לראות שתוך 18 שנים בלבד:

• ארצות הברית נעשתה פחות נוצרית - חלה ירידה של 10% בכמות הנוצרים בארצות הברית, מ-86% ב-1990 ל- 76% ב-2008.
• אחוז האנשים ללא השתייכות דתית (אתאיסטים, אגנוסטיקנים ואנשים שאמרו שהם לא מזדהים עם אף דת מסוימת) כמעט הכפיל את עצמו (!) מ-8.2% ב-1990 ל-15.0% ב-2008.
• החלשות הנצרות לא נובעת מהתחזקות דתות אחרות אלא מדחייה של הדת הממוסדת ככלל
• בכל מדינה ומדינה בארצות הברית מספר הלא-מאמינים גדל.
• רק 0.7% מהאמריקאים מזהים עצמם כאתאיסטים ורק 0.9% מזהים עצמם כאגנוסטים. לעומת זאת כאשר הם נשאלים את השאלה הבאה: "בהתייחס לקיום האלוהים, האם אתה מאמין ש":

1. אין כזה דבר
2. אי אפשר לדעת
3. אני לא בטוח
4. יש כוח עליון אבל אין אלוהים אישי
5. יש אלוהים אישי
6. מסרב לענות

• רק 69.5 אחוז ענו כי הם מאמינים באל אישי, יותר מ-12% אמרו שהם אתאיסטים/אגנוסטים/לא בטוחים, ו-12% מאמינים בכוח עליון אך לא באל אישי. המשמעות היא כנראה שהמילה אתאיסט היא מילה טעונה בארצות הברית ויש לה משמעויות נלוות, ולא טובות במיוחד.

• החילון הרציני של האומה האמריקאית התרחש דווקא בשנות התשעים (מ-8.2% ל-14.2%) והתקדם בקצב הרבה יותר אטי בשנות ה-2000 (מ-14.2% ל-15%). האם הגורם הוא השמרנות שאחזה את האומה האמריקאית לאחר אסון התאומים? האם בגלל ממשל בוש הנוצרי? אולי בגלל אופי דפוסי ההגירה לארצות הברית ממדינות אסיה? אשמח לשמוע ממישהו ניחושים.
• המדינות שעברו חילון הכי מהיר הן מדינות ניו אינגלנד, כלומר המדינות בצפון מזרח ארה"ב. החילון שם הגיע במדינות כמו וורמונט וניו-המפשייר לכדי 21% ו-20% בהתאמה. זהו גידול משמעותי מאוד.

• המדינות שעברו חילון הכי אטי הן בעיקר מדינות הדרום, כאשר המתחלנות הכי איטיות הן ארקנסאו (מולדתו של ביל קלינטון) ומיסיסיפי, שבהן מספר האנשים הלא-משוייכים דתית גדל רק ב-2% ו-3% בהתאמה.

אז חברים, נראה שיש מקום לשמחה וגם לתקווה. אזרחי ארצות הברית מאבדים אט-אט את אמונתם בדת הממוסדת. ודרך אגב, מצבנו בישראל אפילו יותר טוב (כאשר מגדירים שלהיות לא דתי זה טוב) מזה של האמריקאים: לפי הסקר הזה של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה 13% לא מאמינים באלוהים, ו-24% לא בטוחים אם יש או אין. כלומר סה"כ 63% מהישראלים מאמינים באלוהים (יחסית ל-70% אצל האמריקאים).

לסיום ארצה לשאול שאלה אחת קטנה: למה? למה האמריקאים נעשים אתאיסטים? האם זה בגלל ההתקדמות המדעית שסוגרת יותר ויותר פערים באי-הידיעה שלנו על העולם? האם זה בגלל העליה ברמת החיים? אולי האינטרנט? אולי התחזקות האינדיבידואליזם ואבדן הקהילתיות? אינני יודע. מאוד הייתי רוצה לדעת.

אשם עד אשר הוכחה חפותו - כירופרקטים תובעים את סיימון סינג

ארגון הכירופרקטים הבריטי הגיש תביעת דיבה נגד סופר המדע הפופולרי סיימון סינג, הידוע בין היתר ככותב של "המשפט האחרון של פרמה", "סודות ההצפנה" ו-"המפץ הגדול".
הסיבה - הסופר פרסם מאמר בעיתון ה-guardian בו הוא מבקר את היעילות של שיטת הטיפול כירופרקטיקה. באתר של העיתון לא הצלחתי למצוא את המאמר (כנראה הורד בעקבות התביעה), אך כמובן שבלוגרים ספקנים רבים טרחו לפרסם את נוסח הכתבה. הנה קישור לתעתיק הכתבה המקורית של אחד מהם.

כירופרקטיקה היא שיטת טיפול המבוססת על ההנחה כי בעיות במפרקי עמוד השדרה עלולות להשפיע על מערכת העצבים, ולגרום למגוון בעיות בריאותיות. סיימון העלה כלפי הכירופרקטים שתי טענות עיקריות:

1. אין ראיות מדעיות לכך שכירופרקטיקה יעילה בטיפול של בעיות שאינן קשורות לעמוד השדרה (ארגון הכירופרקטים הבריטי למשל טען כי ניתן לטפל בבעיות כגון כאב בטן עוויתי, בעיות שינה, בעיות תזונה, דלקות אוזניים ואפילו אסטמה!).
2. גם הטיפול הכירופרקטי בבעיות גב עשוי להיות מסוכן. לדוגמה - הטיפול עלול לגרום לקריעת העורקים השידרתיים שנמצאים בקרבת הצוואר ובעקבות כך למוות.

למרבה הפלא התביעה כלל לא נסובה על 2 הטענות הללו (אולי לכירופרקטים אין דברים חכמים להגיד עליהן), אלא על המשפט הבא מתוך הכתבה:

This organization is the respectable face of the chiropractic profession and yet it happily promotes bogus treatments

בשימוע שנערך בעניין התביעה בשביעי למאי השנה, השופט קבע 2 קביעות הרות אסון מבחינתו של סיימון סינג:

1. המשפט אינו מהווה "הערה" (comment) אלא ציון "עובדה" (fact)
2. באומרו "promotes bogus treatments" התכוון סיימון סינג כי שארגון הכירופרקטים הבריטי שיקר באופן מודע (consciously dishonest)

המשמעות של הקביעה הראשונה היא שכעת סיימון סינג צריך להצדיק את העובדה אותה הוא ציין (אם זו הייתה נחשבת הערה, לפי החוק הבריטי היה מספיק להראות שהיא "הערה הוגנת" וזה יותר קל מלהצדיק עובדה).
המשמעות של הקביעה השנייה היא שסיימון סינג צריך להוכיח שארגון הכירופרקטים הבריטי שיקר באופן מודע.

כלומר, לפי הקביעה של השופט כדי לנצח במשפט סיימון סינג צריך להוכיח כי כל חברי ארגון הכירופרקטים האנגלי לא מאמינים במקצוע הכירופרקטיקה ומרמים במזיד את הציבור. כמובן שלא ניתן להוכיח כזה דבר, וגם די ברור שסיימון סינג לא התכוון להגיד כזה דבר במאמר שלו, ולכן אם הסופר ילך למשפט מצפה לו הפסד בטוח.

לכן נותרו לו שתי ברירות:

1. לעתור נגד ההחלטה
2. להגיע להסדר ולשלם 100,000 פאונד אנגלי (!)

למי שמתעניין, כך סיימון סינג הגיב על ההחלטה.
דרך אגב, הסופר פרסם את הכתבה בעקבות ספר שנקרא Trick or Treatment, שסוקר באופן ביקורתי מגוון שיטות של רפואה אלטרנטיבית. לא קראתי את הספר, אני מתכנן לקרוא אותו כשיתורגם לעברית.

אז אני מקווה שהסופר המפורסם יחליט לעתור ולהמשיך להלחם בבית המשפט, אבל מעבר לזה, כל העניין הזה מטריד אותי עד מאוד. קודם כל באופן אישי - מדי פעם, בבלוג הזה ממש, אני עשוי לבקר את אחד ממקצועות הטיפול המשלימות, או לבקר את דבריו של רב כזה או אחר. אז למזלי אין אף אחד שבאמת קורא את הבלוג הזה כרגע. אבל מי יודע? אולי יום אחד תהיה לו תפוצה מספיקה רחבה כדי להגיע לאיזה כירופרקט ממורמר, או איזה אירידיולוג שמפחד שהפוסט שלי מדלל את הכנסתו, והוא ימצא איזה מילה מסויימת שכתבתי בפוסט שעשויה להתפרש כמשהו שניתן לתבוע בגינו תביעת לשון הרע?

ובכלל, איך זה יכול להיות שבניגוד לכל הגיון, בענייני תביעה דווקא הצד הנתבע צריך להוכיח את חפותו ולא להיפך? למה זה אני כנתבע שצריך להוכיח שהקביעה שלי נכונה ולא התובע שצריך להוכיח שהקביעה שלי היא שקרית?
מה המשמעות של חוק מהופך שכזה לגבי חופש הביטוי וחופש העיתונות?
איך זה שכשאורן זריף טוען שהוא זה שהפיל את השרת של גוגל ומצא את מצבור הגז הטבעי של תשובה הוא לא צריך להוכיח את דבריו, אבל כשאדם כותב על חוסר היעילות של שיטה טיפולית מסוימת הוא צריך פתאום להוכיח מדעית את טענותיו?

אני לא משפטן, אבל משהו פה נראה לי דפוק. ממש דפוק.

מה אתם חושבים? האם אני מגזים? מישהו יודע האם חוק איסור לשון הרע במדינת ישראל דומה לחוק האנגלי בהיבטים האלה? האם יש מישהו עם איזו השכלה משפטית בקרב הקוראים שיכול לשפוך אור על כל הנושא הזה?

אשמח לקרוא את דעותיכם בתגובות.

מה הסיכויים ??? תקשורת עם המתים בחדשות ערוץ 2

במהדורת החדשות של יום שישי ה-25/04/09 בערוץ 2 שודרה כתבתו המצולמת של עמנואל רוזן "כוח מסתורי הפגיש בין משפחות שכול" (הכתבה המלאה בקישור). הסיפור בקצרה:

חייל צה"ל אלחנדרו הופמן נספה באסון המסוקים בשאר ישוב ב-4 בפברואר 1997. אחרי מותו ולילה לפני ההלוויה חלמה האם המותשת מדאגה כי בנה מבקש ממנה לרשום מספר טלפון. האם זכרה את המספר וכשהתעוררה רשמה אותו על פתק. חודש לאחר מכן היא הרימה את הטלפון והתקשרה למספר שבפתק. להפתעתה גילתה כי האישה שענתה לה בעברו השני של הקו איבדה את חבר שלה בתאונת מסוק 15 שנה קודם לכן - בפברואר 1982. כמו כן, מסתבר כי אחותו של החבר ההרוג באה לנחם את האם השכולה של אלחנדרו בעת שישבה עליו שבעה.

מגיש המהדורה יאיר לפיד והכתב עמנואל רוזן התרשמו מאוד מהשתלשלות העניינים המתוארת בכתבה. יאיר לפיד התרשם עד כדי כך שהוא אומר בפתיחת הכתבה: "הסיפור הבא ... הוא בלתי נתפס, אין שום דרך להסביר אותו". אבל כתב חרוץ כעמנואל רוזן לא ישאיר אירוע ללא הסבר ולכן בכתבה הוא מציע תיאוריה מלומדת משלו להתרחשויות:

עמנואל רוזן: "אז יכול להיות שזהו סיפור על התמודדות אחרת עם השכול, ויכול להיות גם שכמו שרחל ואליסיה משוכנעות עכשיו, שזהו סיפור על אבי ואלה [אלחנדרו], שהפכו להיות חברים טובים בעולם הבא. כי המוות הוא אולי נורא, אבל יש לו גם פנים אחרות"

"המוות אולי נורא אבל יש לו גם פנים אחרות"??

בכל מקרה אחרי שידור הכתבה יאיר ועמנואל מתפנים לעסוק בחישוב ההסתברותי של התכנות אותו המאורע:

יאיר לפיד: "מה ההסתברות שהיא תשמע את המספר והמספר יהיה אמתי והמספר יהיה של משפחה שכולה ושהמשפחה השכולה תהיה של מישהו שנהרג גם כן באסון מסוקים ואז באותו שבוע. אני חושב שאין הסתברות כזו או שהיא במיליארדים"
עמנואל רוזן: "לזכות בפייס ובטוטו באותו שבוע זאת הסתברות הרבה יותר גבוהה ... דווקא מהמקום החילוני שלנו אולי יותר קל לבוא ולומר שדברים שאנחנו לא מבינים ולא רואים ולא מוחשיים ולא מצליחים להחזיק אותם צריך להתייחס אליהם בכבוד. אין לנו מושג מה קרה כאן..."
יאיר לפיד: "גם החילונים יודעים שהם לא מבינים הכל."

כמובן שהרמיזות של יאיר לפיד ועמנואל רוזן לקיום חיים אחרי המוות ודברים "שאי אפשר להסביר" מצאו להם אוזן קשבת ופה פטפטני אצל אותם אנשים המתפרנסים מאמונות לא מדעיות. למשל אירידיולוגית בשם דבי דלויה כתבה פוסט בשם מסרים מלמעלה בו מסבירה לקוראים איך עליהם לקלוט את המסרים הללו:

מסרים יגיעו למשל בצורת כרזות בחוצות או בעיתון עם מילה, משפט או ציור שיהוו מעין קריצה מלמעלה, – תפתחו את העיניים תסתכלו סביב... כל דבר יכול להיות מסר מלמעלה. כל שעליכם לעשות הוא להיות מודעים ולהיפתח לקשר עם ההדרכה שלכם.

דרך אגב, אם אתם שואלים את עצמכם מה זה לעזאזל אירידיולוגיה מדובר באחת משיטות האבחון הרפואי הפסאודו-מדעיות היותר מופרכות שבחבורה. הטענה העיקרית של האירידיולוגים היא שלכל איבר בגוף מתאים אזור בקשתית, ושניתן לאבחן בעיות באיברים אלו על ידי בחינה של דפוסי הצורות בקשתית. האירידיולוגיה בגרסתה המודרנית, כמו הרפלקסולוגיה, היא עוד אחת משיטות האבחון והטיפול שנבעו מאינטואיציה של איזה רופא במאה ה-19, ומאז נחקרו רבות ונדחו באופן גורף על ידי הממסד המדעי. העובדה שהופכת את האירידיולוגיה למטופשת במיוחד היא שהקשתית בדרך כלל לא משתנה במהלך חיינו (למעט מקרים של גלאוקומה). הקשתית קבועה עד כדי כך שמשתמשים בה לזיהוי ביומטרי כפי שמשתמשים בטביעות אצבעות.

כמובן שגם סתם אנשים שמאמינים בקיום העולם הבא ראו בסיפור הזה ראייה לקיום חיים אחרי המוות. ראו למשל את התכתובת בפורום הבא שבו אחד המשתתפים מביע את דעתו (אמנם בצורה קצת עילגת) כי

לכל אלה שבספק עם יש עולם הבא פה יש לכם את ההוחכה [שבכתבה] ועוד הרבה הוחכות...

אז יאיר, עמנואל, דבי, הבחור הדתי שמבחינתו המקרה הוא "הוחכה" וכל אדם אחר שכתוצאה מהכתבה עלו בראשו תהיות לגבי קיום של חיים אחרי המוות, אתם יכולים להירגע. בהחלט אפשר להסביר את הסיפור הזה גם בלי להניח ש"אבי ואלה חברים בעולם הבא". ההסבר הוא פשוט, אם כי מאכזב מעט : האינטואיציה האנושית ממש גרועה בהסתברות וממש גרועה בשיפוט לגבי תהליכים מקריים.

אתם יכולים לקרוא בחינם ספר שלם על זה אבל בוא נעשה כאן ניסוי קטן. למטה כתובות 2 סדרות של הטלות מטבע (כאשר 0 מסמל עץ ו-X מסמל פלי). אחת מהסדרות היא מקרית והשנייה אינה מקרית. נסו להגיד איזו סדרה מבין שתיהן היא המקרית:

1. 0XXX0XXX0XX000X00XX00
2. X0X0X000XX0X0X00XXX0X

אם אתם כמו רוב האנשים (וכמוני) כנראה שאמרתם שסדרה מספר 2 היא המקרית ושסדרה מספר 1 אינה מקרית. במקרה הזה טעות בידכם. משום מה האינטואיציה שלנו אומרת שבסדרה מקרית אסור שתהיינה יותר מדי חזרות. כך בדיוק נוצרת אשליית "היד החמה" בכדורסל - התפיסה השגויה שגורסת שאם שחקן קלע לא מזמן יש לו סיכוי יותר טוב לקלוע בקליעה הבאה.

יש עוד המון דוגמאות להטיות קוגניטיביות של המוח האנושי וחלקן הלא מבוטל נובע מהעובדה שבני האדם הם יצורים מחפשי דפוסים, ונוטים למצוא דפוסים גם בדברים מקריים (כמו ילדים שבחושך מסתכלים על הצללית של בגד על הכורסה ורואים שם מפלצת).

ועכשיו כשאנחנו משוכנעים שאסור לסמוך על עצמנו בשום פנים ואופן כשזה נוגע למקריות וסיכויים ניגש להטיה הקוגניטיבית שרלוונטית לעניין הכתבה: אחת התקלות היותר חמורות של המוח האנושי בהיבטי מקריות היא שפשוט קשה לנו מאוד לקבל את העובדה שגם דברים שההסתברות שלהם מאוד מאוד נמוכה קורים מדי פעם. כשאנו נתקלים בתופעה מאוד נדירה (לטעמנו) אנחנו ישר פוסלים את ההסבר ההסתברותי (במין אמירה רטורית של "מה הסיכויים שזה מקרי???") ומיד קופצים להסבר לוגי-סיבתי. הבעיה היא שאין שום סיבה לוותר כל כך מהר על ההסבר ההסתברותי. בואו ניקח לדוגמה אירוע שההסתברות שלו להתרחש היא 1 ל-6.77 מיליארד בכל יום (בערך כמות האנשים בעולם). ללא ספק - אירוע בעל הסתברות נמוכה מאוד. הסיכוי שהאירוע יקרה לנו במהלך חיים שלמים, אפילו אם נחייה 100 שנה הוא 0.000005 כלומר יש סיכוי של יותר מ-0.99999 שנמות בלי שייקרה לנו האירוע הזה. אבל בעולם יש יותר מ-6 מיליארד בני אדם ולכן לפי חישוב הסתברותי נצפה שבממוצע בעולם האירוע הזה קורה מדי יום ביומו! ניקח כדוגמה אחרת את האירוע החביב על עמנואל רוזן, הזכייה בלוטו . הזכייה בלוטו היא עסק מאוד לא סביר - 1 ל-14 מיליון (לפי וויקיפדיה) אבל הנה, כל כמה חודשים מישהו גורף את הפרס הגדול. לכן כמו שאנחנו לא טוענים שיש אלוהים כשמישהו זוכה בלוטו כך אנחנו לא צריכים להתרשם מתופעות לא סבירות אחרות.

אז הסיפור הזה הוא באמת מרתק מבחינה אנושית ובאמת ההסתברות שלו להתרחש היא מאוד נמוכה, ואני באמת לא יכול להאשים את אמו של החייל ההרוג שהיא נאחזת בהסבר העולם הבא כדי להאמין שבנה עדיין קיים במקום כלשהו, אבל אנחנו שיודעים כעת מהן המגבלות של המוח האנושי צריכים לדעת שאפילו אם ההסתברות של המקרה הזה היא 1 למיליארדים כמו שיאיר לפיד טוען, האירוע הזה בהחלט יכול להתרחש.

לכולנו קורים דברים לא סבירים: אנחנו חושבים על מישהו והוא פתאום מתקשר, אנחנו פוגשים מכר בקצה השני של העולם, אנחנו חולמים משהו והוא מתרחש וכו'. התופעות הללו אמנם מאוד קוסמות למוח מזהה הדפוסים שלנו והוא מיד רוצה לקפוץ למסקנות מרחיקות לכת אבל אתם, שכבר יודעים שאסור לסמוך עליו במקרים כאלה, צריכים לעצור את עצמכם, לנשום נשימה עמוקה ולהגיד 100 פעמים בלב :

גם דברים לא סבירים קורים, גם דברים לא סבירים קורים, גם דברים לא סבירים קורים, גם דברים לא סבירים קורים...

חינם - ספר אלקטרוני על חשיבה ביקורתית

[תיקון קישור לספר]

האוניברסיטה הפתוחה מפעילה אתר שנקרא "פאר" בו היא פותחת את ספרי הלימוד שלה וחומרים אחרים לקהל הרחב. הפרוייקט כמובן ממש משמח, ומקבל את השראתו מאוניברסיטאות מובילות בחו"ל כמו MIT וסטנפורד שעושות דברים דומים.

בינות לערימות הווירטואליות של ספרי המשפטים והסוציולוגיה מסתתרת לה פנינה אמתית - הספר חשיבה ביקורתית - שיקולים סטטיסטיים ושיפוט אינטואיטיבי (האתר דורש הרשמה חינם).

הספר מתאר את הטעויות הנפוצות שאנחנו בני-האדם עושים כאשר אנו באים להסיק מסקנות ממידע. הוא מחולק לשני תחומים עיקריים - שגיאות של האינטואיציה ושגיאות בסטטיסטיקה. הספר כתוב בשפה בהירה ומשופע בדוגמאות מאלפות מהעיתונות ומהחיים.

החסרונות: לא ניתן להוריד את הספר אלא רק לקרוא אותו באופן מקוון באפליקציית ווב מעצבנת והחלקים על סטטיסטיקה עשויים להיות טיפה טכניים מדי לאנשים ללא השכלה מתמטית.

בכל מקרה זהו המשאב החינמי הכי טוב שאני מכיר בשפה העברית ללימוד חשיבה ביקורתית (ולא נתקלתי במקבילה ראויה באנגלית). מי שקורא את הספר מההתחלה ועד הסוף מקבל פטור מהבלוג הזה לצמיתות.

הלוואי והיו מלמדים את זה בביתי-הספר...


חשיבה ביקורתית - שיקולים סטטיסטיים ושיפוט אינטואיטיבי

אין לך ראש פתוח!

יש לי ידידה שהייתה הולכת לקוראת בקפה.

כשהיא סיפרה לי את זה, אמרתי לה שאני לא מאמין שאנשים יכולים באמת לקרוא בקפה.
בתגובה היא הפליאה בתיאורים נלהבים על כל הדברים שהקוראת בקפה לא יכלה בשום פנים ואופן לדעת עליה אבל ידעה בכל זאת, ועל מגוון ניבויים מניבויים שונים שהיא ניבאה והתאמתו מאוחר יותר, ועוד גדולות ונצורות.
אז לא ממש השתכנעתי מהאנקדוטות הללו וניסיתי להסביר לה מדוע (למשל העובדה שאנשים נוטים לשכוח עובדות שלא מסתדרות להם עם התאוריה ולזכור עובדות שכן, או העובדה שיש פרס של מליון דולר לכל מי מפגין יכולת על-טבעית בסביבה מבוקרת ועד היום אף אחד לא לקח אותו, או העובדה שאם היו ראיות אמינות לתופעות זאת הייתה מזמן עובדה מדעית, או זה שאין שום מנגנון סביר שיגרום למשקעים מהקפה שאני שותה להגיד משהו לגבי העתיד או העבר שלי).

בתגובה - היא כעסה מאוד ואמרה לי - "למה אתה כזה סגור? תפתח קצת את הראש!"

זאת הייתה הפעם הראשונה שהפנו כלפי את טיעון "הראש הפתוח". מאז עברו אולי 13 שנים ושמתי לב שההאשמה הזאת חוזרת שוב ושוב בשיחות עם אנשים שנוטים להאמין בתופעות על-טבעיות או לא מדעיות, או בכלל עם אנשים שרוצים שתסכים עם הדעה שלהם בלי שתפעיל עליה חשיבה ביקורתית. מעכשיו כל פעם שמישהו יאשים: "אין לך ראש פתוח!" אני אפנה אותו לסרטון המצוייר הבא שעושה עבודה מעולה לדעתי בהפרכת הטיעון המעצבן הזה...



דרך אגב תעיפו מבט על הסרטונים האחרים שלו. הם לא רעים בכלל.

איך הרב הצבאי הטעה בסיס שלם

כאיש קבע בצה"ל אני מקבל לפחות פעם בשבוע מייל מהרב הצבאי של הבסיס. משום מה כבוד הרב מרגיש צורך לשלוח דואר אלקטרוני לכל הבסיס, גם לחיילים שאינם דתיים או בכלל - אינם יהודים. בדרך כלל המייל הוא יחסית לא מזיק ועוסק בפרשת השבוע, ופרשנויותיה הדתיות והמוסריות. רוב העמיתים שלי בבסיס, בהיותם לא דתיים (או אפילו דתיים שפשוט לא מתעניינים במה שלרב יש לומר), פשוט עשו לעצמם חוק ב-outlook שמוחק את כל המיילים שמגיעים מרב הבסיס. אני לעומת זאת, כנראה מתוך סקרנות מסוימת דווקא כן נוהג לעבור (ברפרוף מה) על דברי הרב.

מספר ימים לפני חג הפסח, בעודי סורק את תיבת הדואר שלי, נחה עיני על דבר דואר חדש מהרב. ציפיתי לעוד מייל חביב על פרשת השבוע ולקחיה המוסריים אבל כשפתחתי את המייל - חשכו עיני. הרב שלח לכל הבסיס "הוכחה" ליציאת מצרים! זה המקום להביא את המייל יוצא הדופן הזה ככתבו וכלשונו:

בס"ד

התעודה המדהימה שנגנזה

פאפירוס איפובר, הינו תיאור חי ורוטט של עד ראיה מצרי ליציאת מצרים.
הפאפירוס המכיל את דבריו של כוהן מצרי בשם איפובר, נרכש בשנת 1828 על ידי המוזיאון של ליידן בהולנד ומספרו הקטלוגי 443. הפאפירוס כתוב על שני צידיו, הוא מכיל 187 עמודים, אך רוב מוחלט של העמודים במצב גרוע מאוד. מאז שנחשף נעשו מספר נסיונות תרגום.
פרופ' עמנואל ווליקובסקי הוא שעמד על ההקבלה המדהימה בין הפאפירוס לכתוב בספר שמות בסיפור יציאת מצרים.
מרוח דבריו של הכותב ניכר שאין הוא כותב שירה או נבואה אלא תיאור קודר של המציאות היומיומית של אותה תקופה שהוא עד להם. מחקרו של פרופ' וליקובסקי, מראה גם שזמן כתיבת הפאפירוס תואם לתקופת יציאת מצרים בתאריך המקובל שלה. מובאים כאן חלק מההקבלות:
ספר שמות - ויהי הדם בכל ארץ מצרים..., ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם...ויבאש היאור... ויחפרו כל מצרים סביבות היאור מים לשתות כי לא יכלו לשתות ממימי היאור...
פאפירוס - מכות בכל הארץ. דם בכל מקום . הנהר הוא דם.האנשים נרתעים מלטעום - בני אנוש וצמאים למים. אלה הם מימינו. זהו אושרנו, מה נעשה? הכל נחרב.
ספר שמות - הנה יד ה' הויה במקנה אשר בשדה בסוסים בחמורים ובגמלים, בבקר ובצאן דבר כבד מאד... ויט משה את מטהו על השמים וה' נתן קולות וברד ותהלך אש ארצה.... ויהי הברד ואש מתלקחת בתוך ברד כבד מאד. אשר לא היה כמוהו בכל ארץ מצרים מאז היתה לגוי... ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה ובכל ארץ מצרים... ויך הברד בכל ארץ מצרים את כל אשר בשדה מאדם עד בהמה ואת כל עץ השדה שיבר
פאפירוס - עצים השמדו . אמנם כן, שערים עמודים וקירות נאכלו על ידי האש. מצרים בוכה. ארמון מלוכה בלא רווחיו בלא פירות בלא תבואה, אשר לו הם שייכים החטה, השעורה, האוזים והדגים. אמנם כן, השחת הכל אשר אתמול עוד נראה. האדמה הושארה ללאותה כמו אחרי קציר פשתה. אין למצוא פירות ולא ירק רעב.
ספר שמות - ועתה שלח העז את מקנך ואת כל אשר לך בשדה כל האדם והבהמה אשר ימצא בשדה ולא יאסף וירד עליהם הברד ומתו...
פאפירוס - ראה, הבקר הופקר ואין איש שיאספם יחד, כל אחד מחפש רק את אלו החתומים בשמו .(2-3: 9)
ספר שמות - ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדולה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת... ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה.
פאפירוס - אמנם כן, בני הנסיכים השלכו לעבר הקירות .בתי הסוהר חרבו. היתה צעקה גדולה במצרים. הנהמה נשמעת בכל הארץ, מעורבת בקינות. אמנם כן, הגדול והקטן זעקו הלוואי ואמות. האמנם זה סוף האדם, לא הריון ולא לידה, אוי, תפסיק נא האדמה מן הרעש, ויפסק השאון.
ספר שמות - וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם...
פאפירוס - ראה, האש עלתה גבוה גבוה, ולהבתו הולכת נגד אויבי הארץ .

משכנע נכון?
אם הייתי קורא את המייל הזה ללא כל ידע בהיסטוריה ובארכאולוגיה הייתי משתכנע כי התרחשות יציאת מצרים היא עובדה היסטורית מוכחת שנמצאת בקונצנזוס המדעי, וכי פאפירוס איפובר (או Ipuwer) הוא אחת מהעדויות ההיסטוריות המוצקות לכך.

מיד אנתח את מכתבו של הרב לפרטיו, אבל אקדים ואומר שבקונצנזוס המדעי לא רק שפאפירוס איפובר אינו מתאר את יציאת מצרים, אפילו ההתרחשות של האירוע הזה מוטלת בספק. לכן אני מוצא את המייל הזה כל כך לא ראוי. זה בסדר שרב הבסיס שולח מיילים תאולוגיים במהותם לחיילים הדתיים בבסיס. אבל כשרב שאינו סמכות בנושאי היסטוריה וארכיאולוגיה שולח לבסיס שלם מייל פסאודו-מדעי שקרי שכל מטרתו היא אישוש היסטורי לאירועי התנ"ך ובעקיפין (או שלא בעקיפין) לקיום האלוהים - זהו קו אדום שלארגון כמו הצבא אסור לחצות בשום אופן. הרב עשה פה שגיאה נוראית, ואת הנזק שהוא גרם לא בטוח שאפשר עוד לתקן.

כעת בוא נתבונן במכתב ביתר תשומת לב:

פאפירוס איפובר, הינו תיאור חי ורוטט של עד ראיה מצרי ליציאת מצרים.

לא נכון. פאפירוס איפוור, לפי מרבית ההיסטוריונים והאגיפטולוגים (אגיפטולוגיה - ענף בארכיאולוגיה שעוסק בחקר מצרים העתיקה): "מתאר את נפילתה של ממלכת מצרים הקדומה מספר מאות קודם לכן, או לחלופין, נכתב על רקע השתלטותם של ההיקסוס על מצרים (בערך 1750 לפנה"ס)." (וויקיפדיה).

פרופ' עמנואל ווליקובסקי הוא שעמד על ההקבלה המדהימה בין הפאפירוס לכתוב בספר שמות בסיפור יציאת מצרים

אז הפרופסור הזה הוא בטח פרופסור להיסטוריה. או לפחות ארכאולוגיה. לא?
לא. עמנואל ווליקובסקי כלל אינו פרופסור ואף אינו איש מדע. הוא היה בכלל רופא שהתמחה בפסיכואנליזה. כן, קראתם נכון - פסיכואנליזה.
בשנת 1950 הוא הוציא ספר בשם "עולמות מתנגשים" בו הוא אכן עמד על ה "ההקבלה המדהימה" בין הפאפירוס לכתוב בספר שמות. באותו ספר הוא גם "עמד" על כל מני דברים מוזרים נוספים שהמופרך ביותר מבניהם (וזוהי ההיפותזה העיקרית של הספר) הוא שכוכב הלכת וונוס (חמה) הוא בעצם גוש שהתנתק מצדק וחלף ליד כדור הארץ במאה ה-15 לפני הספירה. הוא טוען שהחליפה הזאת אחראית למכות מצרים ושלל אירועים נוספים מהמיתולוגיות של העמים השונים (למשל שקיעת אטלנטיס).

מיותר לציין שדוקטור ווליקובסקי הוא גם לא אסטרונום, נכון?

כמובן שההשערה הזאת כלל לא נתמכת ע"י אסטרונומים ושכשיצא הספר (שהיה דרך אגב רב מכר) הקהילה המדעית החרימה אותו עד כדי כך שהוצאת הספרים הייתה חייבת להפסיק את הדפסתו (אל דאגה, הוא עבר להוצאה אחרת והמשיך למכור יפה מאוד).

מחקרו של פרופ' וליקובסקי, מראה גם שזמן כתיבת הפאפירוס תואם לתקופת יציאת מצרים בתאריך המקובל שלה"

לא נכון. כדי שהתאריכים יתאימו לתיאוריות שלו, "פרופסור" וליקובסקי טען שכל התיארוך של ההיסטוריונים והארכיאולוגים שגוי והזיז את כל ההסטוריה המקובלת של מצרים 540 שנה קדימה! (כפי שמתואר באתר הבא שמזוהה עם עמנואל וליקובסקי)

מובאים כאן חלק מההקבלות:

אז בוא נתעלם משגיאת הדקדוק ונתרכז בטענות עצמן.
במקום לאסוף רק את הקטעים שמסתדרים עם ההנחות של הרב, בוא נתבונן בכל הפפירוס. הנה קישור לתרגום עברי של הפפירוס (שאגב לא תורגם מעולם רשמית לעברית) באדיבותו של סייברדיין מאתר חופש (אתר של עמותה הפועלת נגד החזרה בתשובה).

אני קראתי את הפפירוס ואני ממליץ לכם לקרוא אותו בעצמכם. מקריאה בו די ברור לי שהפפירוס הנ"ל עוסק בתהפוכות חברתיות שהתרחשו במצרים, ולא ביציאת מצרים ע"י העם היהודי. הנה רק כמה ציטוטים שממש לא מסתדרים עם תיאור של יציאת מצרים, אבל מסתדרים יופי עם תיאור של הפיכה חברתית פנים-מצרית וקשיים כלכליים/סביבתיים.

"הוא שלא יכול היה להכין לעצמו זוג סנדלים, הוא עכשיו בעל עושר"
"אכן-כן, אצילים מקוננים, בעוד לעניים יש אושר. כל עיר אומרת: "הבה נגרש רבים מאתנו".
"אכן-כן, אלפנטין, מושבת ת'יניט וה[מקדש] של מצרים העליונה אינם משלמים מסים בגלל מלחמת [אזרחים]... מה התועלת בבית-אוצר ללא הכנסותיו? "
"אכן-כן, כל המשרתות חופשיות בלשונן. כשגבירותיהן מדברות, לטורח הוא למשרתים...."
"אכן-כן, הדרכים [אינן] דרכים שמורות. אנשים יושבים בשיחים עד ש[עובר הדרך] התמים בא, כדי לקחת את משאו ולגנוב מה שעליו. הוא מוכה במקל ונהרג שלא בצדק. אה, יהיה זה סופו של האדם, לא הריון, לא לידה! הארץ תחדל מרעש, ללא קטטה!..."
"ראה, הוא אשר לא הכיר את הלירה הוא (כעת) בעליו של נבל. הוא אשר מעולם לא שר לעצמו (כעת) משבח את אלת המוסיקה..."

טוב, אני לא רוצה להדביק פה את כל הפפירוס, אבל אני מניח שהבנתם את הרעיון.

אז בוא נסכם. לפי וויקיפדיה:

על פי מרבית ההיסטוריונים, הפפירוס מתאר את נפילתה של ממלכת מצרים הקדומה מספר מאות קודם לכן, או לחלופין, נכתב על רקע השתלטותם של ההיקסוס על מצרים (בערך 1750 לפנה"ס). היו ששיערו בעבר כי הפפירוס מהווה מעין נבואה קדומה (כחלק מהרצון לראות את מצרים כערש הנבואה), אך גישה זו לא התקבלה. לאחרונה אף הועלתה השערה כי הפפירוס נכתב בתור מטאפורה ואגדה בלבד." ... "הקבלה זו בין הפפירוס לבין יציאת מצרים, בדרך כלל נדחית על ידי מרבית חוקרי מצרים העתיקה, באשר גם אלו המתייחסים ליציאת מצרים בתור מאורע אמיתי, מתארכים אותו, על פי מאפייניו הלשוניים, לתקופה המוקדמת ליציאה.

כלומר, מדובר פה בהשערה איוולת, נדחתה על ידי הממסד המדעי שוב ושוב (למשל כאן, כאן, כאן או כאן), וגם אם יש אסטרונומים או היסטוריונים או ארכאולוגים שתומכים בה (ואני לא נתקלתי בכאלה), ברור שאין היא בקונצנזוס המדעי.
כמו שהראה הניסוי של מילגרם, אנשים נוטים לציית ולהאמין לסמכות. רב-סרן בצבא שנושא תפקיד רשמי בבסיס צה"ל הוא סמכות, וכרב בסיס והוא גם עשוי להיחשב על ידי חלק מהחיילים כסמכות רוחנית. לכן מסוכן מאוד שאדם כזה מציג השערות מופרכות כמו אלה של עמנואל ווליקובסקי כעובדות.

אני חושב שתופעות כאלה מסוכנות מאוד למדינת ישראל - החזרה בתשובה בבסיסי צה"ל?? האם אני כהורה אשלח את בני לשרת בצבא שעשוי לשטוף את מוחו? האם אנחנו צריכים תירוץ נוסף להפחתת נכונות השירות הנמוכה גם כך של מועמדים לשירות ביטחון?

אם החזרה בתשובה בבתי ספר אסורה במדינת ישראל, כך צריך לאסור גם תופעות דומות בצבא הגנה לישראל.